אני יושב בבר. אני אוהב את התנוחה הזאת כי כאן אני מרגיש שאני יכול "לשחק אותה" ("לשחק אותה" – לשבת על הבר בפוזה של מישהו שעבר דבר או שניים בחיים, עם משקה של על ה-מבין דבר או שניים במשקאות). בוא נודה על האמת, אני לא אוהב וויסקי יותר מבן אדם רגיל שהתרגל לטעם המשונה אך המעניין של המשקה המיוחד הזה. אז אני יושב, מרוכז בעצמי, עם הכוס משקה שמהווה 99 אחוז מהפוזה, יחד עם הפרצוף המבואס אך יודע דבר או שניים על החיים, שאתם בחיים לא תדעו ואם כבר תדעו, אני כבר בטח אשכח, שמהווה אחוז אחד מהבן אדם שהייתי רוצה שאנשים יחשבו שאני.