שיר שכתבתי אחרי שהתגרשתי כשעברתי דירה ופירקתי את הבית

שיר המתאר את כאב הפרידה

כיביתי את האור,

ונרדמתי

לפני שנתיים, ובינתיים

לא הייתי חסרה לאיש

אֲנִי, הַשּׁוֹכֵחַ,

עוֹלָמִי יֶלֶד מִתְפַּלֵּא תְּמִידִי.

מֵאֲחוֹרַי עֲרָפֶל פֶּרֶץ לֵדָתִי

וּמִלְּפָנַי עֲרָפֶל צִפִּיָּה.

חָלָב אִמִּי נִגָּר מִשִּׂפְתוֹתַי

אֲבָל אִמִּי, אַיָּהּ?

וְאוּלַי נִגָּר הַזְּמַן הַמֻּחְמָץ

גֵּרַת הַצָּרֶבֶת הַתּוֹסֶסֶת בְּכָל פַּעַם

שֶׁאֵי-שָׁם, בַּעֲרָפֶל, מִישֶׁהוּ

קוֹרֵא בִּשְׁמִי.

אֶהְיֶה אֲנִי אִמִּי

וְיִהְיֶה שִׁיר זֶה בְּנִי.

אֶת הַשִּׁכְחָה אוֹרִישׁ לוֹ.

יְהַלֵּךְ בֵּין עֲרָפֶל שׁוּרוֹתָיו

וִיחַפְּשֵׂנִי.

אולי זו האצבע המאשימה

שמתמתחת בין שתי עיניך

הזזות ללא הפסק

ואם היה מפסק

עוד פועמים תופי בת עמרם בעמעום אלמותי

רמוסים פעמיה בשעטות עגלים מוזהבים.

כמוכי סנוורים, משולהבי להט אכזב, מדושני אתנן המן

מעוותים בחירותיה של המובטחת

וכל מעשי ידיך טובעים בים

ורק התם והרשע עוד אומרים שירה.

                                  ואנו שחוחים מעומס שברי הלוחות.