אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו! צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :) קרא עוד> |
קטגוריות
יצירות מובילות
(לפי סוגה)תגיות
אהבה, אהבה נכזבת, אושר, אישה, אכזבה, אני, בדידות, גורל, געגוע, געגועים, זוגיות, זכרונות, זמן, חורף, חיים, חלומות, יחסים, ילדות, ילדים, ים, כאב, כתיבה, מוות, מחאה, מחשבות, מילים, סיפור קצר, סיפורי מדבר, עצב, פנטזיה, פרידה, רגשות, רומנטי, שואה, שיר, שיר אהבה, שירה, שירי אהבה, תשוקההצג את כל התגיות
סקרים
כתיבה » סיפורים קצרים » תחנה המרכזית
בתחנה המרזית של תל אביב , ריח של מוות , בירה וסגריות. אם לא תהייה לי סיבה טובה בחיים אני לא אגיע למקום הזה, רעיון עבודה מסריח בעבודה מסריחה ובמשכורת עוד יותר מסריחה. בכלל התחנה המרכזית מיצגת את העיר עצמי התחנה חדשה ומודרנית מאוד והאנשים האנשים האלה כל מה שנשאר מהם זה הנשמה.
הנסיעה באוטבוס משכיחה לי אותה המוזיקה לא נותנת למחשבות שלי לקחת אותי . הנהג בולם בפתאומיות, שניות אחרי זה נשמע "לאן אתה נוסע, תסתכל על הכביש, מי למד אותך לנהוג?".
כתיבה » סיפורים קצרים » האיש מצד השני של המראה
כתיבה » שירה » מרחף עימה בשדות גן העדן
כתיבה » שירה » לכבודך
אעמוד,
כאשר את כוסי ארוקן לכבודך,
אומר ,
שאין חלום או מחשבה בעבורי
חוץ ממך...
כתיבה » שירה » אם תאמר לי
אם תאמר לי ללכת אקום ואלך,
לעברך אגניב מבט בפעם האחרונה
לתכול עינייך הכחולות ככחול הים
המשתקפות עם צבעי הקשת בענן.
אם תאמר לי הפסקתי לאהוב
אתלה בין זרועותייך ביתר עוז
כאש בוערת תדעך הלהבה
כי לא אדע יותר את חום גופך.
עת ידענו שנינו מה זאת אהבה
אש הלהבה בגופנו בערה יקדה
לא תהיה שוב עוד דרך חזרה
עת ידענו זו את זה כבראשונה..
אם תאמר לי הקשר הותר
כנר שוועה אדעך לאיטי
כמאכלת אש יימס חום גופי
פעם נוספת שוב יישבר ליבי
אם תאמר לי אתן לך הזדמנות שנייה
אותך רוצה שוב לצידי בחזרה
ולא נותר עוד דבר מלבד האהבה
שובי הביתה ונתחיל מההתחלה
אש הלהבה בגופנו בערה יקדה
עת ידענו שנינו מה זאת אהבה
לא תהיה שוב עוד דרך חזרה
עת ידענו זה את זו כבראשונה...
נכתב על ידי אוחנה שרית
כל הזכויות שמורות 24.10.12
כתיבה » סיפורים קצרים » הזדמנות חולפת
אנשים לא תמיד מנצלים את מה שהחיים מזמנים בדרכם, לפעמים ההיזדמנות חולפת כך שזה כואב.
ולפעמים........
כתיבה » שירה » דמעה
דִּמְעָה נָטְפָה לְתוֹךְ טִפָּה
בָּהּ נִבְלְעָה, נִטְמְעָה
וְלֹא נוֹדַע , מִי קָדְמָה לְמִי וְלָמָּה,
כתיבה » סיפורים קצרים » רסיסי חרסינה
כתיבה » סיפורים קצרים » Big Blue Fish
I was already counting to thirty. Thirty one, thirty two.. I think I'm about to explode. I open my eyes in determination, attempting to spot Ethan through the blur of the water. He's right in front of me, eyes squeezed shut and puffy cheeks, in where he stores the rest of the air he has left.
כתיבה » סיפורים קצרים » חולמת לאהוב
כתיבה » שירה » ההרים סובבוני בכחש
כתיבה » שירה » מיומנו של חולם בהקיץ/ארמה אלון
יש ימים ללא משמעות, פשוט זרימה סתמית של זמן.
יש רגעים שהזמן נעצר, ממאן לזרום בטירוף לעבר המחר.
יש אנשים החיים בבועה, מנתקים את עצמם והעולם נעצר.
כתיבה » שירה » כנראה אני בדרך הנכונה
נקלעתי למלון מפואר במצפה רמון, אני לא זוכר את שמו. זה לא חשוב.
ישבתי עם החברה במרפסת המלון והמתנו ללקוחות, שתינו כוס קפה
מתחתנו נפרס עולם מדהים, מכתש רמון בשעת הדמדומים.
כתיבה » שירה » כאבים שלא מרפים
מחשבות מתרוצצות במוחי, כמו ענן של יבחושים
הם סובבים בחצר אפלה, סביב פנס בודד ומואר
נמשכים לאור בריקוד מטורף, לא מוצאים מנוח לרגע
כתיבה » שירה » דוק
דוק דקיק של שוני בין האומנות למציאות סביבה
כמו בין הצל לצל צילו,
בין אור השקיעה לאור הזריחה
בין צפרירי הבקר לרוחות הערב
יצירות מובילות
» פילגש \ igor_ivnitsky» אופטימיות זעירה \ igor_ivnitsky
» טיול שורשים \ igor_ivnitsky
» נפילה חופשית \ ארמה אלון
» יומן \ igor_ivnitsky
» ילד מבחנה \ igor_ivnitsky
» אהבה סוערת \ ארמה אלון
» נשמתי התאומה \ ארמה אלון
» מרחף בזמן \ ארמה אלון
» כשנגיע לגשר \ nadavse
יצירה אקראית
אני עומדת בסלון הדירה הלא מוכרת,מריחה את ריח הבישול הזר ושומעת דרך הפלאפון קול חלול.
לפני כמה שעות שלחו אותי לבית של ידיד שלי מעיר מרוחקת.המלחמה מתעצמת והפצצות הגרעיניות מוכנות לשיגור.הייתי צריכה למצוא מחסה.
אבל כל המשפחה שלי שם.
כל המשפחה שם,בשדה הקרב,שהוא בעצם עיר,עיר הרוסה,שעבר עליה חורבן,והריסותיה מעלות בי קיא.עיר ביתי,עיר מולדתי,הכל נהרס אל מול עיני וכל הנותר לי לקוות בנסיעה הוא שמשפחתי תהיה בטוחה.
האם לא התפללתי ?
האם לא ביקשתי מה' רחמים ?
למה היית צריך להרוג את אמי ,אני צורחת ללא קול .
אני עוד שומעת את הקול החלול מבשר לי דרך הפלאפון שמשפחתי עזבה אותי,שאני לבדי,ואמנם אלה לא היו מילותיו אבל זה מה שהבנתי,וזה צרב כמו כוויה בלב. אחיזתי התרופפה אט אט והפלאפון נפל בקול חבטה ברצפה.עוד לפני שדוד ואימו הציצו מהמטבח מה נפל,כבר הייתי בדרכי החוצה בגשם, לברוח לכל מקום שיש.
כל מה שאני זוכרת מהרגע ההוא זה שרצתי כמו שבחיים לא רצתי בעבר,רצתי בגשם והרגשתי את הקור פוגע בגופי כמו סכינים חדים.
נשפתי והגברתי את מהירותי ופשוט דהרתי למקום לא ידוע,לכיוון לא ברור,לאינשהו שיקל על הכאב.
ואז הכל הטשטש.
התעוררתי על ספסל צהוב בפארק לא מוכר,וראיתי שהשמש מציצה מבעד לעננים.הגשם פסק.גופי כאב ורעד.
קמתי בעוד כל נשימה מפלחת בראותי חור גדול,והסתכלתי סביבי.האיזור נראה מוכר מעט, ואז אני נזכרת שבאתי לפה פעם אחת עם אמא,בגיל קטן.
אני שוב נופלת אל הספסל ומתחילה להתייפח חרישית.
למה היית צריך לקחת אותה ? מה היא עשתה לך ? האמונה שלי בך כבר אינה אמונה,אני אומרת לאל. אני מסרבת להאמין בקיומו אחרי מותה,אני לא יודעת מה גרם לו להחליט ככה.
אבל דבר אחד אני יודעת.שהיא הייתה רוצה שאחזור לביתי הזמני עכשיו,ברגע זה.
קמתי והתחלתי לרוץ,והנחתי לדמעות לזרום חופשי על לחיי בעוד ראותיי שורפות ומתכווצות מרגע לרגע.
לאחר כמחצית השעה אני מגיעה לשכונה הזרה כמעט. אני רואה את עקבותיי בבוץ בפנייתי החדה ,בצאתי מהביניין לפני כמה שעות,ואני נאנחת והולכת בכיוונו.
בעודי עולה במדרגות אני חושבת שבוודאי אענש עכשיו ואחטוף צרחות.אבל לא אשבר.אני פשוט אשמור את סודי בפנים ואלך לשבת בחדרי החדש.
אני עומדת מול דלת הכניסה ונושמת עמוק-ונכנסת.
מיד מסתער עליי דוד ומחבק אותי.חזק.
ההלם לא ברור לשנייה,ואני לא מבינה למה זה קורה,ולפתע שפתיו פוגשות את שלי.
זה לא ייתכן.
חשבתי שזה נגמר.
עברו 4 שנים.
אנחנו כבר לא..נכון ?
כעת אני בת 16,והוא בן 20,גדול ממני ב-4 שנים,אך הכרנו לפני כמה שנים,לפני 4 שנים יותר נכון,כאשר הייתי בת 12 והייתי מאוהבת מעל הראש.
גם הוא בי.לתקופה מסוימת. אבל אז גמרנו וניתקנו קשר.שחידשנו לאחר כמה חודשים.אבל העיניין הזה נעלם.לא דיברנו עליו יותר.
ועכשיו.. מה זה קשור עכשיו ? למה זה קורה ? שאלותיי אינן נגמרות.
אנחנו מתנתקים ולחיי בוערות.
הוא לוחש לי: "דאגתי לך כל כך.לאן ברחת ? " הסתכלתי עליו במבט מוזר.הוא נראה כמעט מצטער,ובדיוק כשעמד לומר משהו פניתי לחדרי בריצה.טרקתי את הדלת מאחורי ונעלתי אותה,ואז ברחתי אל השמיכה ואל האוזניות,ואל הרוק,הרוק המתוק שהשפעתו הייתה כמו אלכוהול.נסחפתי אל המוזיקה בעודי מהרהרת באל,מה מחשבותיו ומה לעזאזל הוא עושה.
המשך
יצירה אחרת