אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו! צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :) קרא עוד> |
קטגוריות
יצירות מובילות
(לפי סוגה)תגיות
אהבה, אהבה נכזבת, אושר, אישה, אכזבה, אני, בדידות, גורל, געגוע, געגועים, זוגיות, זכרונות, זמן, חורף, חיים, חלומות, יחסים, ילדות, ילדים, ים, כאב, כתיבה, מוות, מחאה, מחשבות, מילים, סיפור קצר, סיפורי מדבר, עצב, פנטזיה, פרידה, רגשות, רומנטי, שואה, שיר, שיר אהבה, שירה, שירי אהבה, תשוקההצג את כל התגיות
סקרים
--- » ברגע החולשה
אני עומדת בסלון הדירה הלא מוכרת,מריחה את ריח הבישול הזר ושומעת דרך הפלאפון קול חלול.
לפני כמה שעות שלחו אותי לבית של ידיד שלי מעיר מרוחקת.המלחמה מתעצמת והפצצות הגרעיניות מוכנות לשיגור.הייתי צריכה למצוא מחסה.
אבל כל המשפחה שלי שם.
כל המשפחה שם,בשדה הקרב,שהוא בעצם עיר,עיר הרוסה,שעבר עליה חורבן,והריסותיה מעלות בי קיא.עיר ביתי,עיר מולדתי,הכל נהרס אל מול עיני וכל הנותר לי לקוות בנסיעה הוא שמשפחתי תהיה בטוחה.
האם לא התפללתי ?
האם לא ביקשתי מה' רחמים ?
למה היית צריך להרוג את אמי ,אני צורחת ללא קול .
אני עוד שומעת את הקול החלול מבשר לי דרך הפלאפון שמשפחתי עזבה אותי,שאני לבדי,ואמנם אלה לא היו מילותיו אבל זה מה שהבנתי,וזה צרב כמו כוויה בלב. אחיזתי התרופפה אט אט והפלאפון נפל בקול חבטה ברצפה.עוד לפני שדוד ואימו הציצו מהמטבח מה נפל,כבר הייתי בדרכי החוצה בגשם, לברוח לכל מקום שיש.
כל מה שאני זוכרת מהרגע ההוא זה שרצתי כמו שבחיים לא רצתי בעבר,רצתי בגשם והרגשתי את הקור פוגע בגופי כמו סכינים חדים.
נשפתי והגברתי את מהירותי ופשוט דהרתי למקום לא ידוע,לכיוון לא ברור,לאינשהו שיקל על הכאב.
ואז הכל הטשטש.
התעוררתי על ספסל צהוב בפארק לא מוכר,וראיתי שהשמש מציצה מבעד לעננים.הגשם פסק.גופי כאב ורעד.
קמתי בעוד כל נשימה מפלחת בראותי חור גדול,והסתכלתי סביבי.האיזור נראה מוכר מעט, ואז אני נזכרת שבאתי לפה פעם אחת עם אמא,בגיל קטן.
אני שוב נופלת אל הספסל ומתחילה להתייפח חרישית.
למה היית צריך לקחת אותה ? מה היא עשתה לך ? האמונה שלי בך כבר אינה אמונה,אני אומרת לאל. אני מסרבת להאמין בקיומו אחרי מותה,אני לא יודעת מה גרם לו להחליט ככה.
אבל דבר אחד אני יודעת.שהיא הייתה רוצה שאחזור לביתי הזמני עכשיו,ברגע זה.
קמתי והתחלתי לרוץ,והנחתי לדמעות לזרום חופשי על לחיי בעוד ראותיי שורפות ומתכווצות מרגע לרגע.
לאחר כמחצית השעה אני מגיעה לשכונה הזרה כמעט. אני רואה את עקבותיי בבוץ בפנייתי החדה ,בצאתי מהביניין לפני כמה שעות,ואני נאנחת והולכת בכיוונו.
בעודי עולה במדרגות אני חושבת שבוודאי אענש עכשיו ואחטוף צרחות.אבל לא אשבר.אני פשוט אשמור את סודי בפנים ואלך לשבת בחדרי החדש.
אני עומדת מול דלת הכניסה ונושמת עמוק-ונכנסת.
מיד מסתער עליי דוד ומחבק אותי.חזק.
ההלם לא ברור לשנייה,ואני לא מבינה למה זה קורה,ולפתע שפתיו פוגשות את שלי.
זה לא ייתכן.
חשבתי שזה נגמר.
עברו 4 שנים.
אנחנו כבר לא..נכון ?
כעת אני בת 16,והוא בן 20,גדול ממני ב-4 שנים,אך הכרנו לפני כמה שנים,לפני 4 שנים יותר נכון,כאשר הייתי בת 12 והייתי מאוהבת מעל הראש.
גם הוא בי.לתקופה מסוימת. אבל אז גמרנו וניתקנו קשר.שחידשנו לאחר כמה חודשים.אבל העיניין הזה נעלם.לא דיברנו עליו יותר.
ועכשיו.. מה זה קשור עכשיו ? למה זה קורה ? שאלותיי אינן נגמרות.
אנחנו מתנתקים ולחיי בוערות.
הוא לוחש לי: "דאגתי לך כל כך.לאן ברחת ? " הסתכלתי עליו במבט מוזר.הוא נראה כמעט מצטער,ובדיוק כשעמד לומר משהו פניתי לחדרי בריצה.טרקתי את הדלת מאחורי ונעלתי אותה,ואז ברחתי אל השמיכה ואל האוזניות,ואל הרוק,הרוק המתוק שהשפעתו הייתה כמו אלכוהול.נסחפתי אל המוזיקה בעודי מהרהרת באל,מה מחשבותיו ומה לעזאזל הוא עושה.
כתיבה » סיפורים קצרים » שלוימלה השורד בן העשר
כתיבה » סיפורים קצרים » שלוימלה השורד
כתיבה » שירה » רק אהבה
אם לחול דמי ישפך ונפשי לאור תחמוק
גופי יצנח אל האדמה, אפול בדממה
ארחף לעולמות רחוקים הרחק מאימה
חיי יחלפו מול עיניי בהבזק של שנייה
כתיבה » שירה » בין ראש השנה לכיפור
בין ראש השנה לכיפור
מילים עינת טמסות
21.9.2012
ראש השנה מאחורינו
כיפור לפנינו
בו נישא את תפילותינו
לאלוהינו
בתפילותינו נבקש להישאר כתובים
בספר החיים
רגע לפני הנעילה
תתחזק התפילה
עם קול השופר שישמע
נודה על הכל לבורנו
גם על היום הקדוש שכאן לפנינו
החותם בכל פעם מחדש את שגרתנו
מחדיר שלווה לנפשנו .
לא נשכח את המלחמה ההיא
שאחריה נולדתי אני
אך קולותיה הרחוקים
עוד מהדהדים לפרקים
לכן אבקש עוד תפילה אחת קטנה
שיבוא גם השלום על פני האדמה ...
מתוך הארכיון הפרטי שלי כל הזכויות שמורות לעינת טמסות
כתיבה » שירה » שער הסליחות \ מאת מאיר אוגוסטין
שוב נפתח השער והזמן מרפא כל צער
שער הרחמים והסליחות נפתח לפנינו
ואלייך אלוקיי נישא תפילותינו
כי אתה מגינינו ומושיעינו
שיר שנכתב במיוחד ליום הכיפורים
מאמרים » צרכנות » עומד להציע נישואין – הגיע הזמן לבחור טבעת אירוסין
כתיבה » שירה » דמיון
דמיון
כתיבה » שירה » את
שיר המוקדש לך ...
מאמרים » פנאי » משחקי מחשב » ילדים פלוס - מפעילים ליום הולדת
כתיבה » שירה » שרה את שירך לרוח/ארמה אלון
אהבה וחלומות רגעים של אושר שחלפו
תמונות של ילדות מאושרת, שנים שנקפו
כל מה שאני יכולתי להיות ולא הגשמתי
את כאב בליבי לא היה בכוחי להרחיק מתוכי
מה לי לענות את נפשי בייסורי ליבי הפועם
אני נושם בתשוקה את אויר העולם, חי לי בחלום
מעולם לא ידעתי להפריד בין הטוב והרע והאיום
כתיבה » סיפורים קצרים » אות
כתיבה » סיפורים קצרים » מפגש מקרי
אנו עוסקים רבות בסוגיה כיצד ישפיע עלינו מפגש עם תרבות חוצנית. מפתיע שאיננו שואלים כלל את השאלה ההפוכה.
זהו סיפור אנושי על בני אנוש באשר הם.
כתיבה » שירה » ילד פרא בכלוב של אהבה/ארמה אלון
יש ימים שאני לא יודע לאן הדרך מובילה
לפעמים אני יושב בחדרים סגורים באפלה
מנסה להתרומם לברוח אל האור, נפשי נעולה
לא רואה את האור מבעד למשקעי השנים
מביט אל עצמי מבעד למראות מלאות צללים
וחושב בלבי, מדוע נפלתי למלכודת פתאים
לכוד בתוך עצמי, עבד נרצע של שיגרת חיים משמימים
כתיבה » שירה » כליון עיניים
עקב תופעת הרווקות כיום.
כליון עיניים
עיניה מתכלות בכליונם לאבירה
מתמהמה הוא ואינו מגיע עדיה
שפתיה בשלו לנשיקותיו
לחייה סמקו ,אף הבהיקו בברקן
לבה כמה ומתרונן לקראתו
דמה משתלהב בעורקיה
אף את צפורניה עשתה
שערה מונח על כתפיה בגליו
צמא ללטיפותיו כי תבואנה
תשב משמימה בביתה כתמר .
יצירות מובילות
» פילגש \ igor_ivnitsky» אופטימיות זעירה \ igor_ivnitsky
» טיול שורשים \ igor_ivnitsky
» נפילה חופשית \ ארמה אלון
» יומן \ igor_ivnitsky
» ילד מבחנה \ igor_ivnitsky
» אהבה סוערת \ ארמה אלון
» נשמתי התאומה \ ארמה אלון
» מרחף בזמן \ ארמה אלון
» כשנגיע לגשר \ nadavse
יצירה אקראית
אני יושב בבר. אני אוהב את התנוחה הזאת כי כאן אני מרגיש שאני יכול "לשחק אותה" ("לשחק אותה" – לשבת על הבר בפוזה של מישהו שעבר דבר או שניים בחיים, עם משקה של על ה-מבין דבר או שניים במשקאות). בוא נודה על האמת, אני לא אוהב וויסקי יותר מבן אדם רגיל שהתרגל לטעם המשונה אך המעניין של המשקה המיוחד הזה. אז אני יושב, מרוכז בעצמי, עם הכוס משקה שמהווה 99 אחוז מהפוזה, יחד עם הפרצוף המבואס אך יודע דבר או שניים על החיים, שאתם בחיים לא תדעו ואם כבר תדעו, אני כבר בטח אשכח, שמהווה אחוז אחד מהבן אדם שהייתי רוצה שאנשים יחשבו שאני.
המשך
יצירה אחרת