אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » סיפורים קצרים » החתונה שלו

 (קולות: 4)
מאת: נועה גוט | 29 בינואר | 17:19
ישבנו בפאב חדש שנפתח בשכונה שלי ושתינו בירה, היינו ארבעה, כולם חברים מהתיכון. תומר סיפר על החתונה שלו שתוכננה ליולי הקרוב.

אל תשאלו איזה מריבות היו בין ענת לאמא שלה על השמלה, שיתף אותנו בלי בכלל שרצינו. אני לפחות לא רציתי.

"הן הלכו לבחור שמלה ביחד ואפילו מצאו אחת אבל אז ענת הלכה גם עם חברות שלה, אתם יודעים לחוות דעת שניה והן שכנעו אותה לקחת משהו אחר לגמרי, בקיצור בלאגן בלאגן, אמא שלה נעלבה ממנה ולא דיברה איתה איזה יומיים. בסוף היא הלכה עוד פעם עם אמא שלה והם סגרו על שמלת בינים, כזו שכולם מרוצים"

"שמלה יקרה?" קיצר דודי את הסיפור והגיע לחלק שעניין אותו

"לא, לא ממש, אתה יודע ממוצע, תשע" ענה תומר

"מה תשע?, תשע אלף?" שאלתי, כמעט נחנק מהבירה.

"כן, מה חשבת?", צחק עלי תומר, "תשע מאות?"

נישמע צחוק סביב השולחן שרק אני לא הבנתי את פשרו, אולי אתה צריך חברה בשביל להבין את זה.

המלצרית הביאה לנו ארבע צאסרים לשולחן. "אנחנו לא הזמנו את זה" הבהיר לה תומר

"זה מהברמנית, על חשבון הבית" אמרה והביטה לעברי בחיוך קטן. חייכתי חזרה ועשיתי תנועה קטנה עם הראש לאות תודה.

הרמנו לחיים, לחיי החתונה של תומר והורדנו את הצאסרים.

"נכנסתי אתמול לפורום מתחתנים", המשיך תומר, "אתם לא מאמינים איזה צחוקים הולך שם, אתם חייבים להיכנס רק בשביל הקטע. אתה מצפה למצוא שם בנות חצי שנה לפני חתונה, שמונה חודשים נכון?! שאל ולא חיכה לתשובה, יש שם בנות שכבר נשואות חצי שנה שנה ועדיין נכנסות לשם, קטע אני אומר לכם" צחק תומר והניח ברעש את הכוס הקטנה של השוט צאסר.

"אבל מה אתה עשית שם?" דודי חצי שאל חצי צחק.

אסף התחיל לצחוק "כן אחי, מה באמת אתה עשית שם? זה לא רק לבחורות?" אני גיחכתי.

"רציתי לשאול על הצלם שבחרנו" התגונן תומר.

"אתם לוקחים צלם?" שאלתי קצת מופתע

"מה ניראה לך?!" ענה לי תומר קצת בהלם. "איפה אתה חי, מי לא לוקח צלם היום"

"צלם ברור", התגוננתי, "אבל חשבתי שתיקח את גולן, שהוא צלם חובב, הוא בכיף יצלם לך את החתונה, מה אתה צריך צלם מקצועי הוא בטח לוקח מלא כסף, לא?"

"צלם חובב", צחק תומר כלא מאמין ולפי הפרצופים של השאר הבנתי שאני בדעת יחיד. "השתגעת?!" זה כמעט הכי חשוב, זה הדבר היחיד שנשאר אחרי החתונה"

ואני חשבתי שהכלה נשארת אחרי החתונה, חשבתי לעצמי בשקט, כבר הבנתי שאני לבד בנושא הזה.

"...חוץ מזה, המשיך תומר, הוא בכלל לא יקר, הוא לוקח 8,900 הכל כולל הכל, אלבום מעוצב, אלבומים להורים, CD, DVD וידאו, סרט מלא, סרט ערוך...."

ההמשך נשמע לי כמו בלה בלה ארוך, הסכום קצת בלבל אותי, זה יותר מהשכר הממוצע במשק שהוא מחושב לפי ברוטו! הוא התחרפן!

ממתי נהייה כל כך משעמם לשבת איתם על בירה. האמת שלא היה לי משהו יותר טוב לעשות, לא חיכתה לי חברה בבית כמו להם, מקסימום משחק כדור סל טוב אחרי העבודה.

הטלפון של אסף צלצל, לפי הבעת פניו הבנתי שזאת רינת חברה שלו. תמיד חשבתי שרינת מדהימה, אחת כזאת הייתי רוצה לעצמי, יפה, חכמה,כפית ותמיד יש על מה לדבר. שנינו יועצי השקעות ואני גם בטוח שהיא יותר טובה ממני, חבל רק שאסף בוגד בה.

אסף סיים את השיחה די מהר וחזר לבירה שלו, "רינת והשטויות שלה" אמר

שתקנו, אם הוא רוצה הוא ישתף אם לא אז לא, אנחנו לא מתערבים.

"היא רוצה לעשות ארוחה להורים שלי ביום שישי הזה, היא רוצה להזמין אותם אלינו, שלא כל הזמן אמא שלי תבשל"

"יפה מצדה", אמר דודי, "מתחשבת, מה אתה כועס?"

"אמא שלי מאושרת מזה שבאים אליה, היא לא סופרת כמה פעמים היא הזמינה והכינה וכמה פעמים אנחנו הזמנו אותה, אני לא אוהב את הפולניות הזאת."

"מה פולניות?", הרגשתי שאני צריך להגן על רינת ועל הגנים הפולנים שלי, "היא בסך הכל רוצה להכיר תודה לאמא שלך בדרך אחרת"

המלצרית ניגשה שוב, הפעם עם צלוחית של בוטנים. כששמה את הקערה הקטנה, התחככה בידי בכוונה והסתכלה לתוך עיני. הריח שלה היה חריף, לא אהבתי אותו.

"רוצה אותך" העיר אסף את עיני. "לך על זה".

"לא אוהב את הריח שלה" עניתי

"אז אל תנשום" צחק דודי, "מזה הבררנות הזאת? כנראה המצב שלך טוב ממה שחשבתי אם אתה מרשה לעצמך לסרב לאחת כזאת, היא ניראת לא רע"

"המצב שלי לא רע בכלל" עניתי במהירות, אולי קצת מהר מדי כי הרגשתי שהם לא קונים את זה ובצדק.

סביב השולחן השתררה שתיקה, לקחתי עוד שלוק מהבירה.

"סיפרתי לכם שמצאנו גם קייטרינג?" שאל תומר ולא חיכה לתשובה. כבר העדפתי שירדו על חיי המין שלי, לזה לפחות אני רגיל וזה גם קצת משעשע.

"וואלה", אסף שיתף איתו פעולה. "טוב?" הוא שאל

"כן מעולה, ממש נחשב, היינו בארוחת טעימות לפני יומיים עם ההורים והאחים שלי שהתעקשו להצטרף, קיבלנו איזה עשר מנות, כל אחת יותר טעימה מהשניה, אמא שלי הייתה בעננים, את זה היא מוכנה להגיש לחברות שלה, אתה יודע היא מתה מפחד שידברו שהאוכל בחתונה של הבן שלה לא היה משהו. אחרי התרגשות כזאת מצד אמא שלי לא היינו צריכים לבדוק עוד שום קייטרינג, סגרנו איתם על המקום."

"כמה עולה מנה?" שאל דודי והתחיל לעורר את חשדי, הוא אומנם עדיין מצהיר שהוא לא מוכן לחתונה אבל אין לזלזל בכוחה של אישה שרוצה להתחתן ונעמה יצאה איתו כבר שלוש שנים. הסתכלתי עליו.

"מה", הוא התגונן ובאותו רגע ידעתי שהוא מחכה להזדמנות להודיע שגם הוא מתחתן, אולי הוא מחכה עד לאחר החתונה של תומר.

"250 ₪ למנה" ענה תומר בגאווה.

חשבתי שאני משתגע, מתי פעם הוצאתי 250 ₪ על בן אדם במסעדה ואני אוכל במסעדות טובות בתור רווק שאין לו אישה, ילדים ומשכנתא על הראש.

"כמה אורחים יש לכם?" מיהרתי לשאול, הייתי חייב לבצע חישוב מהיר כמה תומר הולך להוציא על אוכל.

"בין 500 ל550" השיב. חישוב מהיר הוביל אותי לסכום אסטרונומי של 137,500 ₪. ידי התעסקה עם שפתי, ניסיתי שלא להפגין את ההלם שהייתי שרוי בו. אבל הם מכירים אותי.

"מה אתה כל כך בשוק" אמר לי דודי ורק חיזק את דעתי באשר להצהרה אותה הוא הולך להצהיר. "זה המחירים היום בשוק, תהיה מציאותי"

"לא אמרתי כלום", הגנתי על עצמי.

קמתי לשירותים, בירות מזרזות את העניינים האלו. בדרך עברתי ליד הבר, הברמנית קרצה לי. היא לבשה גופיה לבנה וגינס, ללא ספק השילוב הסקסי ביותר. נכנסתי לשירותים ושטפתי את פני, אני הלילה חוזר איתה הביתה החלטתי. בדרך חזרה לשולחן נעמדתי ליד הבר, היא נגשה אלי.

"רוצה משהו?", היא חייכה בהתגרות.

"האמת שכן" עניתי בקול הכי גברי שלי ועם חצי חיוך.

"מה" היא המשיכה במשחק.

"אותך" עניתי, מתפעל מהאומץ שלי, בכל זאת ברמנית.

ראיתי שגם היא התרשמה מהאומץ. היא החליקה יד על שערה והתבוננה בי בעיניים שלא משאירות מקום לספק, היא חוזרת איתי הביתה.

"אתה פה עם חברים?" שאלה את הברור מאליו

"חברים מהתיכון", עניתי ואת רואה את זה עם החולצה הלבנה, הוא מתחתן הקיץ אז נפגשנו לשמוע על ההכנות", שיקרתי, משחק אותה רגיש ומתעניין בחתונות.

"די" הגיבה בהתלהבות יתר, "גם אני מתחתנת הקיץ, איפה הוא מתחתן?" מרוב בלבול לא מצאתי את המילים. נפלא. חזרתי למקום ושאלתי את תומר איפה הוא מתחתן. עוד לפני שענה לי, הברמנית, שפתאום נראתה לי יותר כמו מפלצת, נעמדה לידינו.

תומר מולהב מתשומת הלב ענה לה בהתלהבות, "יו מקום שווה", פרגנה לו, "אנחנו גם שוקלים לקחת אותו, כמה עולה לכם המקום?" שאלה ולקחה כיסא מיותר והצטרפה. אסף ודודי נראו משועשעים, אני איבדתי לגמרי את סבלנותי, דבר שקורה לעיתים רחוקות מאוד.

"שבעים אלף" ענה לה

"אה לא נורא בכלל" אמרה בקול גבוה, "הייתי בטוחה שהרבה יותר כי זה מקום שווה ביותר"

תפסתי את הבירה שלי וגמעתי אותה עד סופה, החתונה שלו תעלה יותר ממה שאני מרוויח בשנתיים, לא הצלחתי לתפוס את זה. הרמתי את ידי.

"מה אתה עושה?" שאל תומר

"מזמין לכולנו עוד סיבוב" עניתי, מופתע מהשאלה

"ניראה לך, יקר פה לאללה, ראית כמה בירה אחת עולה?"

"תזמין, תזמין, עלי," אמרה הברמנית והמשיכה עם שאלותיה. השאר חייכו בסיפוק.
תגיות: חתונה
צפיות: 167

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לנועה גוט

יצירה אקראית

נעלים אדומות \ vikiro
נעלים אדומות 
המשך
יצירה אחרת