שמש חמימה חופש וחול,
מעט גלים בים תכול.
ואת השלווה הזו מפריעה,
צפירה- את הדם מקפיאה.
כאילו הכול השתנה באחת,
מסביב נפילות מטח
ועוד מטח.
הלב מתמלא חרדה וחשש.
הבן בלבנון אלי קרב שש.
הנפש הומיה ואין מזור,
לא במחשך ולא באור.
בין תמוז לאב אותם הימים,
אלה ימי בין המצרים.
תפילה נשאתי לאל במרום,
שמור על הבן והחזירנו בשלום.
הגוף מתהלך אך הנפש נקועה.
מצפה כי תגיע הישועה,
ונשמע כבר כי האש פסקה,
נשובה לימים כבתחילה.
בלי לילות טרופי שינה.
עם אמונה ותפילת הודייה.