רוב שירותי הצבאי שיתרתי בסיירת דבורים ברק ,בשארם אשייך .כל כמה חודשים

היינו מפליגים לאילת.מבצעים חלופי סיירות עם סיירת נחשול האלתית .החילוף חל בדיוק

לפני חג הפסח.בשארם אשייך היינו מנותקים מכול העולם ,אף אחד לא היה מגיע אלינו

בוקר אחד אנו שומעים צעקות מהרציף יש מישהו בספינה.באתי מהרבנות להכשיר את הספינה

לפסח.פעם ראשונה שאנו יודעים שיש דבר כזה בכלל.מיד ניגשנו להחביא את ארגז החלות

שהכנו לפסח,בתוך השיפולים של הספינה,הרב עולה על הספינה לובש חליפה שחורה

זקן עד הפופיק.בקיצור רב אמיתי ,עם כל התלבושת המתאימה.הוא מוריד את המעיל

תולה אותו ומתחיל לעבוד לנקות את הספינה.מעביר ברזל מלובן על השולחן.מנקה

ארונות לוקח את כלי האוכל להגעלת כלים.טבילה בסיר גדול של מים רותחים

לאחר שגמר לנקות את כל הספינה .הוא יושב במייס .חדר האוכל בספינה .מסתכל

מסביב.שואל אותי מה יש מתחת לרצפה.בילגים אני עונה ,שיפולים.תפתח לי בבקשה

אני פותח לו את מכסה בילג בחדר האוכל הוא מסתכל פנימה עם פנס.באותו זמן

אני מסמן ליורם רביצקי ,לגשת לחרטום להעלים את ארגז החלות .יורם מתחמק לחרטום

מרים את המכסה, שולף את ארגז ויוצא דרך פתח החירום לסיפון .הרב שומע את רעש

הצעדים .ישר הוא חושד ומתחיל לעלות לסיפון.אנו צועקים ליורם תברח.יורם אוחז בידיו

את החלות ומתחיל לרוץ לאורך הרציף דרומה לכוון המספנה,בריצה אדירה .אחריו

רץ הרב לא פחות מהר וצועק.שומו שמים .חמץ.חמץ. הרב לא הצליח להשיג את יורם

אבל אחרי איומים של משפט צבאי נאלצנו למסור את ארגז החלות לרב

כל הפסח אכלנו מצות מגעילות