ובאמצע לב ים,נכבש ליבי בסערה,

הרוחות נושבות הגלים עוד מכים,

שוב ליבי מיטלטל אל המעמקים.

ולליבי יש סירה,שברירית וקטנה,

ללא רב החובל,עמדה איתנה,

הגשם החל,כל טיפה בי נוגעת,

דפנות ליבי שוב החלו לגעוש,

הנה בא הגל,במלוא עוצמתו,

את שפתי נשמתי חזר הוא לדרוש.

וליבי לא ירא בעין הסערה,

לא משצף הגלים והרוחות הנושבות,

בסירה איתנה עם מפרש בלי קברניט,

באמצע לב ים בין רוחות וגשמים,

בסירה כה קטנה,שברירית אך חוסה,

נכבש לו ליבי,נכבש בסערה.

כששקטו הגלים ונדמה לה הרוח,

ובשקט מופתי ותשוקה איתנה,

בסירה עם מפרש אך ללא קברניט,

ידעה נשמתי את ליבי להשקיט.

וליבי שוב שקט אך לא כמקודם,

כי טעם את שלמות הגלים והרוח,

התשוקה שוב בוערת בליבי הפועם,

וכרב החובל מוליכה סירתי,

לאותה אהבה בנבכי נשמתי.