אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » סיפורים קצרים » את

 (קולות: 0)
מאת: eldaryus | 28 בינואר | 19:24

              

 

 

את, לב נשמתי, כשראיתי אותך יושבת בבית קפה ושותה תה עם עוגת תפוחים, הבנתי שזאת את אשר תמיד חיפשתי. ישבתי מולך, ניסיתי שמבטך יפגוש במבטי, ושעינייך יסתכלו בעיניי. צפיתי בך מהופנט, לא יכולתי לגרוע את מבטי משיערך; הוא היה צהוב חלק ורך כחול שבחוף. עינייך הירוקות והגדולות גילו לי את היהלום המצוי בתוך ליבך. רציתי לגשת אל שולחנך, אך משהו חסם את דרכי, איזה חומה גדולה ניצבה מולי ומנע ממני להגיע אלייך, רציתי לשבור אותה או לעבור מעליה, אך היא הייתה קשה,לא, נשארתי ישוב על כיסא ומחכה שהחומה תיעלם

 

התיישבת לצדי, שברת את החומה שלא הייתה קיימת בשבילך. התחלת לדבר, שאלת אותי על מזג אוויר,

איך הוא נראה מבית קפה, אמרת שמפה את מרגישה כאסטרונאוט הנמצא בחלל וצופה בכדור הארץ.

שאלתי לשמך, אך לא ענית לי, אמרת ששמות הם רק לתעודות זהות, הם ריקים מבפנים, אין להם תחושה רגש רק אותיות חרוטות על דף. רצית שאכנה אותך "זאת עם עיניים ירוקות" כי בם יש הכול בם נמצא את דמותנו. את קראת אותי "קיר רקוב של יופי" לא יודע למה קראת אותי כך, זאת אומרת אני יודע את הסיבה לכך, היו לי אוזניים גדולות, אף ארוך ו פנים קטנות ומכוערות שנמשים רבים היו מכסים. אותן,.

אנשים ראו בו בי טובה, הלצה יפה ופחדו ממני, את היית כזאת אחרת בצבע שונה מהם.

כששאלתי מדוע כינית אותי כך, התחלת לספר קיר עקום ורקוב שמעוטף בצמחים עוקצניים ופוחדים להתקרב אליה, אך אם מתקרבים  בתוך הקיר מצויה נקב שמבעדה אפשר לראות גן המלא בוורדים יפים אדומים וצהובים, וסביבם עפים ושרים הזמירים..

 

ישבנו ודיברנו,  אמרת שאת אוהבת לצפות בשקיעת השמש לשבת על החול מול הים ולהביט בה כיצד היא  לאט-לאט יורדת מהבמה. ביקשת אבוא איתך לראות במופעה הסיום של השמש השוקעת מעבר הים

פסענו לחוף, ירדנו לחול שהתפרס לו מול הים, התיישבנו עליו וצפינו במחזה הטבע.

גלים ענקיים  שמרחוק נראו כמפלצות  אימתניות שעוד מעט קופצים עלינו ובולעים אותנו, ריגשו משהו בתוכנו. רוח קלה החלה לנפנף את שיערך כמפרש מתוח, היא הגיחה גם לעברי, הנושפת בעצמותיי ובלבי ורומזת שלא טעיתי. השמש החלה לרדת, נחבאת לעיתים בין העננים, וברקע ציפורים חגים מעל הים  היא שקעה  וקרניה משקפות במים, וגלים החלו להיצבע בכתום והיה נראה כאילו שמש שטה עליהם.וכמעט מגיעה לחוף.

החלו להידלק ברקיע אורות כוכבים, כל אחד נדלק אחד אחרי השני, וסהר תפס את מקומו ביניהם .

בחוף הכול החריש ודמם, שמתי את ידי על צווארך והצמדתי אותך אל חזה שלי, גופך חימם את גופי והתחייה   משהו שמת כבר מזמן,   היבטנו בים  מהופנטים, שלווים כשהגלים מתנפצים ברקע, היינו שותקים כך עד בוא הבוקר.  עם עלות השחר אמרת שאת חייבת ללכת, שעוד ניפגש, נישקת אותי ועזבת, כשאני עדיין לא יודע את שמך. 

 

קוראים לך יעל, זאת ידעתי שניצבתי מול  קברך, שמך היה חרוט באותיות קטנות על אבנך מול תמונתך.

 בראשי לא נמחק את אותו הרגע שבו חצית את הכביש, מסתובבת ומחייכת לעברי, צחוקך שט באוויר אליי, הוא שלח לי גם את עצב עינייך כשמשאית העלימה ה את חייך מתחת לגלגליה.

עזבת והשארת בי קופסא ריקה וסגורה, המפתח לקופסא זו נעלת בפנים, והיא לא תיפתח עוד לעולם.

 

צפיות: 53

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לeldaryus

יצירה אקראית

החורף כבר כאן \ איריס בכר
החורף כבר כאן
לשטוף את הכאב ,
וכל דמעתנו טיפות ברכה
.להפריח השממה שיבשה.

המשך
יצירה אחרת