Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/modules/show.full.php on line 249 כשהנצח מגיע » Proza.co.il | הבית של היצירה בישראל | אומנות, פרסום יצירות, מאמרים

אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » כשהנצח מגיע

 (קולות: 1)
מאת: מיה | 26 בינואר | 4:17
עוד סטירת לחי מונחת בעוצמה על הפנים שלה, זה לא היה צפוי, היא לא חיכתה לזה, היא לא ראתה את זה מגיע, היא לא רצתה לעזוב את חוף המבטחים שהחברות שלהם בראה לה, אך לגורל היו אולי תוכניות שונות מהתוכניות שהם כתבו ביחד.

שנה שלמה עברה מאז, ואני חושבת ששנה שלמה ארוכה מספיק כדי ששיחה איתו, תהפוך להיות חלק בלתי נפרד מהיום שלה, כמו שבנאדם צריך חמצן כדי לחיות, היא הצטרכה את השיחות שלהם כדי שתמשיך להתקיים, כדי שתשרוד את היום.

אם היום שלה לא היה מלא בנוכחות שלו, גם אותו יום לא היה פועם בסימן הכי חלש של חיים, אם היום שלה לא היה מעוטר בבדיחות הגרועות שלו, אין היה שום צל של ספק שהחיוך לא יחגוג את נצחונו העלוב על תווי פנייה.

אי פעם, במימד מיושן של זמן, היא אמרה לו:

"מייקל... לפעמים, אני פוחדת להיות קשורה אליך כל כך, כי אני לא רוצה שאני אפגע כל כך, אמרתי לך את זה פעם.... הפקדתי את הלב שלי אינספור פעמים ופגעו בי, ועוד פגיעה אחת תהפוך את הלב שלי למקום שומם מדי, מקום שאף אחד לא יוכל להצילו.."

והוא ענה לה : "את צוחקת עכשיו נכון? יופי, את יודעת שאין מצב ביקום כולו שיבוא היום ובו אפגע בך, או שיבוא היום ובוא לא נהיה הידידים הכי טובים עלי אדמות, את לא מבינה כמה את חשובה לי, את חשובה לי כל כך עד שאני מוכן להילחם בגורל כדי שתישאר האור בחיים שלי, את חשובה לי כל כך, עד שאני מוכן להישבע לך שהחברות שלנו תישאר חייה וקיימת לנצח"

דמעות מילאו לה את העיניים, כי היא יודעת, כמה הוא חשוב לה, כמה היא צריכה אותו, כמה שפשוט, יש לה מזל שיש לה את הנוכחות שלו בחיים שלה, והיא אמרה לו :

"אבל לפעמים, אתה לא יכול לדעת ולצפות את מה שהולך לקרות, אתה לא יכול להבטיח ממש שנשאר ביחד לנצח"

והיו לה דמעות בעיניים שוב פעם, בגלל שהיא ידעה, שתמיד, אבל תמיד, הגורל טומן בחובו דברים נסתרים, היא ידעה שהנצח לא קיים בתוך העולם אשר מכיל אותה עכשיו בתוכו.. וששום דבר לא יוכל להתקיים לנצח, אפילו חברות טהורה ומדהימה כזאת.

מייקל התחיל להתעצבן ואמר:

"אני לא יודע לאן אני הולך עכשיו, ואיזה שביל אני הולך לבחור עכשיו, אבל אני כן יודע שאת השביל הזה אנחנו הולכים לצעוד ביחד, אני כן יודע שאת מהווה חלק בלתי נפרד מהעתיד הלא נודע שלי, ואני כן יודע שאין מצב שאני אוותר על הנוכחות שלך בחיים שלי, החברות שלנו תתקיים לנצח"



והזמן עבר, ובכל שנייה שעברה, החברות הזאת רק התהדקה עוד יותר, גם אם זה נראה בלתי אפשרי, היא המשיכה להתחזק עד אינסוף... ללא גבולות...

עד שפתאום, הכל התחיל להתרסק, היא לא ראתה את זה מגיע, אך הכל התחיל להתפורר, שום דבר לא נשאר במקום, אולי הנצח הגיע! כי חברותם נגמרה, אולי זאת הדרך שבה הגורל מנצח את בני האנוש, אולי ככה נכתב למעלה, ככה החליט אלוהים, אולי, היא צריכה אותו כל כך, ומרוסקת כל כך, והוא כבר לא כאן...

ומה שמצחיק, זה שגם היא עכשיו לא כאן, כי כשהנצח הגיע, כשהוא לקח ממנה את האור מהחיים שלה, החושך אפף אותה לשד העצמות...

והיא נהייתה חלק, מהחושך הזה, מהתהום הזאת, מהלא כלום הזה,

היא נהייתה עוד עלה נידף ברוח של המסתורין...

חג לו פה ושם, נע בין חיים למוות...

והיא התחילה לגשש, כן, היא התחילה לגשש בתשוקת המוות... והוא? הוא לא כאן
תגיות: כתיבה, אהבה
צפיות: 244

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות למיה

יצירה אקראית

בלילה מאוהב \ מאת מאיר אוגוסטין \ meir aogostin
השיר הבא נכתב לכבודה של אישתי ובהשראתה והוא מוקדש לכולכם
קריאה מהנה
המשך
יצירה אחרת