Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/modules/show.full.php on line 249 מר ג' » Proza.co.il | הבית של היצירה בישראל | אומנות, פרסום יצירות, מאמרים

אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » סיפורים קצרים » מר ג'

 (קולות: 5)
מאת: שש תוים | 25 במרץ | 23:14

מר ג' התקדם בצעדים מהירים אל פקיד הקבלה המנומנם של העריה.

"מחלקת חניה" קרא ג' והתבונן בסבלנות בראש הרחב שהתנתק מן השולחן,עד שנעצר מעל הדלפק.

"מחלקת מה?" קרא הפקיד במאמץ להסתיר את הפיהוק וריכז את מבטו.

"ח נ י ה" קרא ג' והושיט את ידו האוחזת בקנס לתשלום.

"אה! חניה" מיהר הפקיד לקרוא לפני ש ג' הספיק להציג את הדו"ח ומיד רכן אל מגירה כמחפש אחר פריט כלשהו " עד הסוף שמאלה!"

"אמרת ללכת שמאלה?" קרא בקול רם ג', אבל כיוון שלא הצליח לפענח את הקולות העמומים שעלו מגרונו של הפקיד המשיך לתוך מסדרון צר.

 

הקירות הארוכים היו מלמעלה עד למטה צבועים בגוון בהיר ובכל זאת נדמה היה שחסרה תאורה, מה שלא היה נכון שכן מעל היו תלויות במרחקים קבועים מנורות.

אחת שבהקה במיוחד משכה את מבטו של ג' אל הסליל המתלהט בתוכה, האור הצהבהב שהתפזר וסנוור היה הסיבה לתחושת החשיכה הלא מוצדקת בחלל.

"עדיין משתמשים בסוג הזה?!" הרהר ג מבלי לשלוט בתחושת הבוז "כנראה שלא כדאי להשקיע בציבור"

מעך באצבעו את הקנס ונכנס מבעד דלת אל תוך חדר רחב.

לכל אורכו ורוחבו עמדו אנשים ממתינים. אווירה של שקט עמדה בחלל והופרה פה ושם על ידיי   מלמולים שהעצימו את תחושת  הדממה. ג' הביט  עד שהבחין בעמדת מתקן התורים והתקדם. האנשים סרו לפנות דרך וכעת כשחלף התמוגג ממשב קריר שקלח מתוך מזגן וכמו החיה עם מבע רענן וטוב על פניו שנעלם משום מה מעיניי הקהל.            

 " נו טוב  224 " לחש לאחר רגע כשמשך פתק והשיט את עיניו אל הצג הדיגיטלי מעל עמדת הפקידות. ספרותיו הבהבו באדום בוהק 214 .                                                                                 

"   או אהה!! עוד עשרה אנשים " נאנח, אך כבר התנחם שיכול היה להיות גרוע יותר ושזוטות כאלו לא ימנעו אותו להתמקד בצד החיובי של החיים.

המשיך לעבר מושבי ההמתנה שנחלקו לשניים: כסאות עץ עם מושב אדום וכסאות ברזל שחורים צפופים מרותכים לספסלים.

לבסוף החליט אל הכיסאות  האדומים, אך ברגע שתיישב התרופפה בחריקה המשענת לאחור ומיד רכן עם כל משקלו מעל ברכיו.

המהלך הלא צפוי הסעיר ורגש  עם פעימות ליבו. אבל את הכעס שהתלווה אל מחשבותיו מיתן תחת עקרון של לקיחת אחריות והעובדה שמשקלו עבר את הרף המתאים.

עדיין כאדם פתוח השאיר מקום לאפשרות שראוי הייה להתחשב גם בסוג האוכלוסייה הנמנה על.....

"דינג דונג "הדהד לפתע קול ובקע אל תוך החלל שמעל ראשי הנוכחים. הספרה בצג הדיגיטלי מעל הפקידה התחלפה ואל הדלפק החיש במרץ גבר צנום  עם גוף דקיק.

"מה העניין?" גיחך ג' נוכח תשומת הלב שקיבל האיש אצלו ועדיין התמהמה עם מבט. תירץ הכול כשעמום גרידא ונזכר בפגישתו עם נציגת השירות  של חברת הסוללר לפניי שבוע. לו רכש את המכשיר  החדיש  במקום להתעקש על הישן, הייה מטפל בכל המיילים של העבודה  וכמו להצביע על האשם שלף את  הפלאפון מן הנרתיק ובדיוק אז הבחין שאין הוא היחיד. כמעט כל הנוכחים  נשאו ענייהם אל הגבר הצנום שהתיישב לפני הפקידה ועוד שמרביתם אחזו בפלאפונים חדישים.     

כך או כך נשען על גבו בזהירות  ובהה אל הפקידות ממול. ניסה להעריך מי מהשתיים הזריזה יותר ואת הזמן שנותר עד תורו. אך לא היה שום סיכוי, הנושאים שהזדקקו לטיפולן השתנו מעניין לעניין וללא סדר ובנוסף עלו בעיות מצד הקהל.

אדון אחד ביקש הסברים מפורטים בנוגע להליך מנהלי מסוים והתעקש שיצביעו לו היכן זה כתוב בתקנות ושוב הסברים ועוד הבהרות ואיפה ? אבל איפה כתוב בתקנות?                                           

אדון אחר נזכר לחפש את תעודת הזהות בכל כיסי מכנסיו  רק לאחר שהתיישב אצל הפקידה.

ובדיוק עכשיו גבר מחויט ניגש בצעדים מדודים אל הדלפק והצהיר בפניי הפקידה על כוונתו להגיש תלונה בשל הזמן שהמתין. אל התנצלותה אודות מצוקת כוח האדם ושתי הפקידות שחלו, החווה במבט ובהטחת תיק גדוש מסמכים בשולחן.

 "קצת הגזים החבר" ג' כווץ את מצחו.                                                                     

האדון פתח את תיקו שלף מסמך ומבלי להתמהמה על הסברים הורה לבצע סדרת פעולות ואת ניסיונותיה הנשנים של הפקידה לברר דחה כל העת עם תנועת יד.

 "איזה טיפוס "  ג' הפטיר בשאט נפש והביט לראות אם יש  בקהל עוד מי שכמוהו מבחין ובדיוק גברת עבת בשר צעדה ונעמדה קרוב לדלפק.

הפקידה רפרפה אליה במבט והמשיכה להתנצח עם האדון המחויט מבלי לתת שוב את דעתה או לגלות שמץ התעניינות משך דקות, עד ש ג' תהה בדבר ומבלי לשים לב לגבר שקם ועבר להתיישב מאחוריו.

אבל אז שיעול מחרחר שחזר ועלה מגבו הסיח אותו והגביר את המודעות לתכונת החיידקים הפוטנציאלית במקום.

"או אהה ..."  ג' המשיך להאזין בקשב. חלפה במחשבתו האפשרות לצאת ולחזור עוד כמה דקות,            אבל בגלל שלא ניתן היה לצפות את התקדמות התור הניח לכך ורכן קמעה לפנים. 

 השיעול דעך בהדרגה והפך לאנחה מלווה במצמוץ שפתיים ומיד לאחריה אנחה נוספת שעלתה וירדה בטון נרגן ובקריאה קצרת רוח  "אפשר למות פה, למות ! "

נשמעה חריקת כיסא ולאחריה הדהדו צעדים שהקיפו לעבר השורה של מר ג' וכעבור רגע נעמד בקרבה גבר רזה עם שיער שיבה מדובלל.

עיניו השקיפו אל מר ג' לשתי שניות ומיד עברו לנוע במהירות בין הפקידות. שפתיו התעוותו להיאבק בשברי קללות על פיו. אבל רק למשך זמן ואז ברכה עסיסית שחמקה משכה תשומת לב כה רבה  שכדי לא לעורר עניין הסיט מבט לתקן כפתור בשרוול .

 עד מהרה חזרה שגרת ההמתנה  לזחול בשקט ובאין מפריע בתוך היום המתקדם.                              הגבר המשיך לרטון והגברת עבת הבשר ביקשה להזדרז עם האדון המחויט.  אבל הכול כמו נבלע בתוך ההמון מן הפרובינציה שזרם ללא הפסק אל החדר. העניים הירוקות, הכחולות, הצעירות, הזקנות, שבהו  בקדחתנות אל הצג הדיגיטלי התעצמו כל רגע  עם תחושת אי נוחות ש ג' נטה לגבש לחשבה.        

 ובדיוק  הגבר בעל שיער שיבה המדובלל קם לקראת הגברת עבת הבשר והצטרף בקריאות לזרז כבר את העניין של האדון המחויט. הפקידה קראה שיפסיק להפריע ויחכה בסבלנות. הגבר הסמיק ומבלי לעצור החווה בשצף את דעתו הכללית עליה, על  הגישה , ועל הזמן המחפיר. מישהו בקהל צעק שהזמן באמת מוגזם,  אחריו הצטרפו אחדים ובן רגע  נשתלחה מהומה. הפקידות קמו להפציר שהן עושות ומשתדלות ושלא הכול תלוי בהן, אבל הקריאות חזרו שוב ושוב.

  כל ההמולה חדלה מהר מאוד  להסיח את מר ג' שחזר להרהר וכעת חלפה עליו כמו ממרחקים. מחשבתו חלחלה עד מבוכי נפשו, עד מעמקי המצולות החשאיים, התעצמה בשאיפה ואמת צלולה ושבאחת הבריקה בכל התודעה!  

 "אחח  " פקח  את עיניו אל ההמולה  " בזבוז זמן... זהה בית חרושת פה... "                                        "אפילו הפקידות... " עקם את פיו  "אין חייבים  לאייש שניים שלושה עובדים, אבל שורה תחתונה מפעל,  משלמים, משלמים, ויאללה להניע את הפס"

קרן שמש שחדרה מבעד לחלון  שטפה את צדודיתו. לקח עוד רגע עד שהרגיש בצריבה על עינו ואז הפנה מבט אל הקיר הסמוך. מחוגיי השעון התלוי מעל צעדו עמוק אל תוך צהרי היום והזכירו סידורים אחרים  שכפי הנראה יאלץ לדחות.

 "זמן המתנה רוצים" גיחך עם אוזנו אל הקריאות  " אולי קפה ועוגה? "   

" פשוט לא להאמין" נאנח והביט לתקרה. המחשבה על השימוש הציני שנעשה בו הטרידה עד שלא שם את לבו אל הפקידות שבדיוק הורו  לאדון המחויט לעזוב ולשוב במועד אחר עם טפסים הרלוונטיים. ההמון לעומת זאת נרגע ובהדרגה התפזר חזרה. כעת הפעמון צלצל בתדירות האנשים הזדרזו ודברים החלו לזוז.  ג' סבר שלשאול ולברר פחות זה מחווה חברתי אדיב. אבל הבעיה במקומה.             לבנאדם...ל ב נ א ד ם  מגיע יותר מאשר מפס יצור מוניציפאלי ומקרטע!

הצלצולים שהדהדו לקראת מספר התור שלו פעלו עתה באופן הפוך והאיצו בו למצוא דרך כל שהיא והעיקר לא לעזוב לפני  שהוא יוכיח שהאדם, האדם יכול וראוי ליותר מאשר שינוע תעשייתי בתוך חדרי הרשות. חייב!  הוא מוכרח! רק איך???        

 התאמץ לחשוב, אבל ההגיגים שחלפו בראשו נראו מוגזמים ובלתי ריאליים, ככל שהזמן חלף דחק את מחשבתו יותר ויותר לרעיון שעלה כבר בהתחלה ובדיוק הכריז הצלצול על מספר התור שלו.                                                                                                                                                               " למה לא?! " נעמד וקרא תחילה בהיסח, אבל כבר גמר בנחישות  " עם מילה, מילה אחת פשוטה, אפשר, מכל הלב,  להוקיר, להגיד  תודה" בהה רגע אל הקהל "  זאת לעולם לא תוכל שום מכונה!"        ומיד בצעדים מהירים, נחוש להוסיף במחווה האנושית עוד ועוד עד שיכה את כל שיני המכונה על הדוחות הארורים.   

אבל עוד כשרכן להתיישב בדלפק, משהו בתנועת הראש של הפקידה, הגבות, הידיים שהסיטו במהירות ניירות, הפריע. החותמות שנהדפו מיד לאחר מכן מסביב לאגרת הקנס ושברי ההסברים החטופים המשיכו ברצף  עד שעצרה להביט מבעד עיניה העייפות. ג' שקל את מחשבותיו וקם ללכת ואז בשנייה האחרונה לפני שעזב חזר במהירות  אליה ועם מבט מאיר איחל  לה יום טוב.

 

החיוך הקלוש והמעושה  שעלה וכבר נעלם על פניה הכעיס במבוכה ומיד פנה בצעדים זריזים  לעבר היציאה.                                                                                                                              "יום טוב.." התריס כשחזר לפסוע במסדרון "איך יהיה ....איך יהיה " קרא אל הקירות ואז אל המנורות העוממות  " איך יהיה יום טוב..."  המשיך והמשיך עד שחצה לבחוץ ובאחת נשטף בתכול ובצהוב ובירוק  ובציוצי הציפורים המפעמים לאוויר הצח של השדרה הקיצית.                                                                        

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

  

 

 

 

         

  

 

   

 

צפיות: 0

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לשש תוים

יצירה אקראית

מועדון 27 \ igor_ivnitsky

אלוהים דאג להתקין אצל כל בחורה שעון ביולוגי, שלא תפספס חלילה דבר מה חשוב. השעון מתקתק לו, מזכיר לבחורה שהזמן לא עצר מלכת. בגיל 27 השעון מפסיק לתקתק ומתחיל לצרוח. משעון כיס קטן וחמוד הוא הופך לשעון מעורר ענק, מעין ביג בן, עם קוקיה ענקית שיוצאת ממנו ומנקרת לבחורה במוח. השעון בא עם מחשבון מובנה. בחורה, שרק לפני שנתיים זרמה, החליפה חברים כאוות נפשה ואף השתתפה פה ושם בשלישיות, פתאום מתחילה להתעסק בהנהלת חשבונות של חיי האהבה: אם אין לי מערכת יחסים רצינית בגיל 27 – אז מה זה אומר +3 שאני אשאר רווקה בגיל 30? אם יש לי חבר בגיל 27 – אז כמה זמן +1 אני קוצבת כדי לראות לאן זה מוביל? אם הייתי נשארת איתו -2 במקום להמשיך להשתרלל – אז יכולתי להיות היום אישה נשואה?


המשך
יצירה אחרת