אני אוהב את דגני כשהוא נכנס אלי למשרד ועל פניו מרוח חיוך ,מאוזן לאוזן, ופיו
פולט את המשפט הידוע הבא: "מנחם, יש לנו תפיסה גדולה".
אז אני שורך רגלי אחרי דגני ויורד ,אחריו, לחצר הפנימית של משרדי החקירות. בחצר הזו יש משהו מיסתורי: במרכזה גן מטופח ,שתמיד פורח, ומסביבה שדרה של משרדים ,שפעם ישבו בהם אנגלים, ועכשיו הם מחסנים של רכוש ללא בעלים. בין החצר הפנימית ,המלבלבת, לבין בניין המשרדים, ישנו מעבר שבסופו חניון פנימי שבו חונות המכוניות עמוסות בתפיסותיו הגדולות של דגני.
הפעם התקשתי להאמין למראה עיני. בחניון עמדה משאית ,כפולת סרנים מאחור, בשיפוליה רמפה הידראולית ומתוכה נמשכים ,בזה אחר זה, חומרי נקוי ממינים וסוגים שונים. הפעם נכנעתי. דגני צדק תפיסה גדולה ללא עוררין.
בפאתי המשאית עמד בחורצ'יק צנום שענה לשם … אחמד. לאחר שתוכנה של המשאית הוכנס למחסן התפוסים, דוחות התפוסים נחתמו, דגני קרא לבחורצי'ק מסר אותו לידי – וקבע נחרצות: "זה הגנב".
כשדגני אמר את המילה "גנב" פני התמלאו פליאה. היו שם כמה וכמה טון של חומרי ניקוי ,שונים ומשונים, הלזה יקרא גניבה. סקרנותי גברה.
עד מהרה התבהרה התמונה. הבחורצ'יק נחשד בזה שהוא גנב ממעסיקו חומרי נקוי ,עוד טרם הספיקו לרדת מפס הייצור – ולהימכר כדת וכדין.
כששכחה ההמולה מ"התפיסה הגדולה" התפנתי לקרוא את חומר החקירה ,שסיפק דגני, ולהכין לעצמי ,ולבחורצ'יק הצנום, כוס קפה מהביל. הכנתי את עצמי לרישום הודאה ארוכה ובה יפרט הבחורצי'ק ,וגם יסביר, את ההספק המרשים שלו כפועל ייצור וככגנב סידרתי.
איך שהבחורצ'יק פוצה את פיו ,להשיב לאשמה, אני מתמלא דאגה ומבין שלפני אגוז קשה לפיצוח. "לא גנבתי דבר" מסביר הבחורצ'יק, הכל קיבלתי או קניתי – ונוקב בשמו של שותפוו המסתורים לעבירה.
אני ,דווקא, אוהב הכחשות. זה טוב ולפעמים פשוט. אוספים ראיות שסותרות את ההכחשות מביאים לשופט, ואחרי כך וכך חודשים/שנים הבחורצי'יק חוטף על תנאי מכובד והעזסק עובר לתהום השיכחה. לא כך במקרה שלפננו.
מסתבר: המבחורצ'יק הוא אכן פועל ייצור. מעליו ישנו מנהל עבודה ומעליו מנהל המפעל, שהוא סגן אלוף בדימוס. הבדימוס ,כשהגיע למפעל, מאס בעובדים שגונבים מפס הייצור ועל כן אסר בתכלית האיסור לשלם לפועלי הייצור במוצרי החברה, וכמובן אסר תשלום על שעות נוספות ופרמיות. בפתח היציאה של המפעל הבדימוס שם שער קרוסלה וכל עובד נבדק ביציאה שמא במכמני כיסיו חומר ניקוי שגנב מפס הייצור. מעבר לגדר של המפעל ,הבדימוס ייסד מזנון שמבקום סנדביצים ושאר מזון כשר, מכר חומרי ניקוי פגומים שאותם יכלו לרכוש הפועלים ,בכספם, וגם את זה הבדימוס הרשה למכור במשורה. פרט חשוב ,בסיפורו של הבדימוס שלנו, הוא שהוא שכח שהוא מנהל מפעל ייצור ולא מפעיל גדוד של פועלים מסתערים על הבסטילייה.
והבחורצ'יק שלנו? ובכן: הלז היה פועל ייצור פשוט. לא רק זה אלא שהיה תושב כפר נידח בפאתי שכם. ואם זה לא מספיק אז הבחורצי'ק שלנו היה פועל מסור וחרוץ אלא ששכרו היה זעום. זעום ביותר. כמו שאמרתי, הבחורצי'ק שלנו חרוץ ונערץ על מנהליו אבל הבדימוס אסר על תשלום שעות נוספות ואין העלאות שכר וגו, על כן עשו מנהל העבודה והבחורצי'ק עיסקה: במקום שכר יקבל הבחורצ'יק חומרי נקוי היישר מקו הייצור.
עכשיו, נשאלת השאלה כיצד הבחורצ'יק יעביר את חומרי הניקוי שקיבל ויחמוק מעיניו הביקורתיות של הבדימוס. ובכן, זה היה קל. הבדימוס שמע על יעילותו ומסירותו של הבחורצי'ק ועד מהרה סר לקו הייצור ושאל אודות הבחורצי'ק שלנו. או אז, סיפר לו מנהל העבודה, שאכן בפועל יעיל ומסור מדובר וכי הוא מעוניין ,מידי פעם, לעיתים נדירות, לפעמים, לתת לבחורצי'ק שלנו איזה מוצר מקו הייצור, שלא ממש ניתן למכירה או פשוט פגום, וכך לשמור על המשך יעילותו ונאמנותו.
הבדימוס לא אהב את הבקשה אבל, לא יכול היה לסרב לה. וכך הבחורצי'ק שלנו היה מבריח ,מידי פעם, חומרי ניקוי מתוצרת המפעל, כשמנהל העבודה ,ואפילו הבדימוס, העלימו עין קורצת.
בין לבין, כפי שאמרתי הבחורצי'ק שלנו איש פשוט ומסתפק במועט. ומאחר וחשש למכור את שקיבל בתמורה לעבודתו – אגר הבחורצי'ק את מוצרי הניקיון בביתו, שם שכבו כאבן שאין לה הופכין.
אבל הכול השתבש כשלקצין בטחון של המפעל מונה בחור צעיר אנרגטי ושש עלי קרב. במקביל, הבחורצי'ק שלנו עורר את קינאת העובדים האחרים והינה לנו "ידיעה" מצויינת ,שהודלפה לקצין הבטחון החדש, וממנו למשטרה. יש גנב סידרתי במפעל!
בעוד הדברים האלה מתבהרים, מולך הבחורצי'ק ,אחר כבוד, להיכל המשפט. שם ,בהוראתו של דגני, מתבקשת הארכת מעצרו ובתקופה ארוכה ובין הנימוקים לבקשה היו:נתפס רכוש רב, רוצים לאתר שותפים לעבירה וכמובן להפסיק את מכת הגניבות במפעל.
אם הייתה פעם שלא הרגשתי שלם עם בקשת מעצר היתה זו אותה בקשה. אבל, מצד אחד יש את הבחורצ'יק ,שלא ממש עשה מעשה עבירה, ומצד שני יש את הבדימוס המטיל חיתתו עלי כל, שלא לדבר על זה שהבדימוס היה נדבן גדול של חומרי ניקוי שעשו את דרכם ,בשרשרת "המזון" המקובלת, לריצפת משרדי ומן הסתם היה רצון עז ,של דגני ושותפיו, לרצות את הבדימוס ולסייע לו במלחמתו בגנבי חומרי הניקוי.
אז פשוט החמצתי פני לשופט, הגשתי את הבקשה ובקשתי לא לומר דבר ולתת לבית המשפט,גם להבין את הרמז, וגם לתת דעתו לעוול שהולך להיגרם לבחורצי'ק. הרמז הובן. בית המשפט הורה לגבות עדות ממנהל העבודה ואחר כך מהבדימוס ובסופן ,ובהנחה שיתקבלו התוצאות המקוות, לשחרר את הבחורצי'ק לחופשי.
שמתי פעמי למפעל ולמשרדו של מנהל העבודה. הודעתי לו אחר כבוד שמהעדויות עולה שהוא שותף לעבירה ואם לא יספר את האמת עוד בסוף העדות יעצר וישלח לחלוק תא עם הבחורצי'ק שלנו – שלא לדבר על זה שהבדימוס יעודכן בכך בהוא ,מנהל העבודה המסור, מהווה חלק מרשת גנבי מוצרי הניקיון.
מנהל העבודה הציע עיסקה: הוא יספר ,בעדות, שהבחורצי'ק הינו גנב בלתי נדלה ואחרי שיחתום על דבריו אלה, יספר לי ,שלא לפרוטוקל, את האמת. הסכמתי. מנהל העבודה מסר את גרסתו ולאחר מכן סיפר לי כיצד בעצם קיבל את הסכמתו ,בקריצת עין, של הבדימוס לשלם לבחורצי'ק בסחורה פגומה. בעוד הלז מספר ואני רושם כל מילה היוצאת בפיו על גבי דף נייר שכותרתו "זיכרון דברים". כשמסיים מנהל העבודה את דבריו אני מבקש ממנו לחתום על זיכרון הדברים, ולהפתעתי הוא מסכים וחותם עליו מבלי שהבין את משמעות מעשיהו.
או אז, שמתי פעמי ללשכת הבדימוס. כשביקתי ממזכירתו לראות אותו לעדות: נעלמה המזכירה מאחורי דלת עץ מטופחת, וכעבור זמן מה שבה וחזרה כשבפיה הבשורה: הבדימוס עסוק והוא לא יכול עכשיו למסור עדות. צריך מחר בבוקר להתקשר אליה ולקבוע עימו פגישה. הודעתי למזכירה שתחזור לבדימוס ותאמר לו כך: או עדות עכשיו או יעצר ויבלה את הלילה בתא אותו יחלוק עם מנהל העבודה שלו ועם הבחורצי'ק.
הפעם הדרך אל ומאת דלת העץ הייתה מהירה מאוד והבדימוס הסכים לראות אותי. איך שגופי שלי פוגש את מסעדי כורסת העור שבמשרדו של הבדימוס, אני שומע אותו נואם בפני על מכת הגניבות שאותה הוא מנסה לחסל, ואת העוול הנוראי שגרם הבחורצי'ק בכך שהפך גנב סידרתי, וכמובן שהבדימוס לא שכח לציין ולהזכיר לי מאיפה מגיעים חומרי הנקוי המנקים את ריצפת משרדי, שלא לדבר על האיזכור של עלותם. כשסיים את נאומו הנלהב בקשתי ,את הבדימוס, שיואיל לקרוא את זיכרון הדברים שבידי והוספתי בקשה: או שיספר את האמת או ,שעוד היום, אני מעביר את זיכרון הדברים לשולחיו – ומבקש מהם התיחחסות ,בכתב, כאן ועכשיו.
פניו של הבדימוס הרצינו, בטכסיות מופגנת הוא חבש את משקפי הקריאה שלו ובריכוז ,ראוי לשבח, קרא אות אות מזיכרון הדברים. ככל שהתקדם בקריאת הכתוב כך צנח גופו עמוק אל כורסת העור שלו. כשסיים קריאת זכרון הדברים הפטיר,ללא שיהות:"הכל נכון, שחרר את הבחורצי'ק".
לא הרפתי. דרשתי שימסור עדות בכתב וגם שיציין בעדותו שהוא מחזיר את הבחורצי'ק לעבודתו במפעל. כך היה.
עוד באותו ערב חזרתי למשרד. הוצאתי את הבחורצי'ק מתאו, העלתי אותו לחדר שלי. הכנתי לו כוס קפה והודעתי לו שכל דבריו הובררו כנכונים כולל מפיו של הבדימוס – "אתה חופשי לדרכך" אמרתי "ואל תשכח לחזור מחר לעבודה"….
מנחם