צעיפה הירוק
גולש לאורך גופה כנהר
ומגפיים לרגליה
חובקות כפות
רגליה
עיניה מדברות
בשקט
מבעד לריסים
דרך סדקים בקירות
שערה אסוף
כבר שנים
כמו מחכה למשב רוח נכונה
אני אוהב את המחשבה
עליה
והסכות דעת
רק מבלבלות את
האמת
ששוב חומקת מידי
באלגנטיות
כשיר לא מוכן
לנצח אחפשה
בין שורות הדפים
ברחובות ריקים מאדם
כעבד לבדידותי
הנושבת על המים
גלים קטנים
אלמד לשחות
בזרם אהבתה
הנכבת אל מצולות
רבים מלהכיל
מילים שלא
עלו בחכתי
מילים שלא עלו
בדעתי.