איך אתמול הפך שלשום
והימים עוברים כהרף עין
השנים כמו נמתחים בשמיים
כיביתי את האור,
ונרדמתי
לפני שנתיים, ובינתיים
לא הייתי חסרה לאיש
וכבר שכחתי להרגיש ולדבר
והאמת שהיא אמת אחת ויחידה
כואבת, מאכזבת וישירה
מפילה אותי מהרגליים
שוברת,
מפצלת לשניים.
והצל משחק
רודף, משיג
אותי
כבר שכחתי שהוא לא שלי
הולכת לאיבוד בעיר זרה
פרצופים מוכרים יש בכל פינה
ואין לי קצה חוט של ידיעה
והספק בספק בלי שמץ תוכחה
הלוואי והיתה לי הוכחה
שקיימת אהבה.
בעולם כל כך חשוך
עולם כל כך הפוך