אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » סיפורים קצרים » שירת החורף

 (קולות: 0)
מאת: Tom_Roseman | 7 בספטמבר | 15:21

סיפורנו מתחיל בסופו של חודש ספטמבר, אי שם בצפון הרחוק. כמדי שנה בתקופה זו, גם הפעם הסתיו חלף והחורף הגיע, עם רוחותיו הקרות וטפטופי השלג הראשונים. במקום שבו מתרחש סיפורנו, בכפר קטן ליד יער עבות גדול, החורפים בדרך כלל מאוד קרים אך יחד עם זאת, הם מתונים ונוחים עבור תושבי האזור.

 

עכשיו בקיצו של הסתיו, האוויר הפך קר, כל העלים כבר נשרו מן העצים מזמן וכל הציפורים עזבו דרומה זה מכבר. רוחות החורף רחשו בין ענפי העצים הקירחים וניחוחות עצי אורן בוערים עלו מארובות הבתים בכפר הסמוך. עננים כיסו את השמיים בשלל גווני אפור והשמש הופיע מיום ליום, פחות ופחות. בכל חורף, השמש מאירה כאן הרבה פחות מאשר בקיץ.

 

בשולי הכפר הסמוך ליער, בבית מבודד גר לו איכר קשיש בשם שלדון, יחד עם כלבו האהוב ג'ו. ליד הבית, היו גינת הירק והחממות של שלדון, בהן הוא גידל ירק ופרחים. שלדון אינו אוהב את חורף ובכל שנה הוא נעשה עצוב ומדוכדך כאשר הקיץ הקצר תם והחורף הארוך מתחיל. למרות היות החורפים מתונים ונוחים יחסית, שלדון מעדיף את הקיץ משום שהוא אינו אוהב קור, עצוב לו לראות בכל שנה את העולם נכנס לתרדמת ארוכה, היעדר אור השמש רוב הזמן מדכא אף הוא ובנוסף, הוא תמיד אומר שבחורף קשה לו מאוד להתפרנס, משום שקשה לו לגדל יבולים בתקופה זו. גם בעלי החיים, מתחילים כעת את שנת החורף שלהם. בכל שנה, עם בוא הקור, הם מפטמים את עצמם במזון רב והולכים לישון עד בוא האביב. הם עושים זאת מפני שהם אינם אוהבים קור וחושך, בדיוק כמו שלדון.

 

כעבור חודש, בבוקר אחד, קם שלדון משנתו, לבש את חולצתו ואת מכנסי הסרבל שלו, אכל את ארוחת הבוקר ויצא אל גן הירק שלו לעוד יום עבודה. אך לפני כן, כמדי בוקר, הוא ניגש לתיבת הדואר שלו בכדי לקחת את העיתון היומי. בחוץ היה קר מאוד. שלדון פתח את התיבה, לקח את העיתון ופתח אותו בעמוד האחרון, היכן שמתפרסמת תחזית מזג האוויר היומית. שלדון קרא את התחזית ואת הכתבה שלצידה:

 

"השנה צפוי להיות באזורנו חורף קשה ביותר. על פי נתוני שירות החיזוי הארצי, החורף השנה צפוי להיות קר וסוער הרבה יותר בהשוואה לשנים קודמות. יש לציין כי חורף כזה הוא נדיר בעוצמתו וכמותו לא חווינו בארצנו במשך חמישים השנים האחרונות. על פי ההערכות, הקור העז עלול יהיה לסכן את בריאות התושבים ועל כן יש להצטייד במלאי רב של מזון ועצי הסקה".

 

שלדון פשפש בזקנו וחשב לעצמו: "אילו רק יכולתי, גם אני הייתי הולך בכל שנה לישון שנת חורף, כמו הדובים והסנאים". לפתע החל לרדת שלג. שלדון אחוז הדכדוך החליט שלא לעבוד היום. הוא נכנס לביתו, הבעיר אש באח, ישב בנחת על כורסתו, האזין לצלילים מרגיעים של פסנתר, מצץ מקטרתו, לגם כוס תה חם וליטף באהבה גדולה את כלבו האהוב ג'ו...

 

הערב בא. השמש שקעה בשעה מוקדמת וחשכה גדולה עטפה את האזור כולו. שלדון המסכן הצטער מאוד על כך שהפסיד יום עבודה והחליט לקום בבוקר למחרת וללכת ליער, כדי לחטוב לעצמו מלאי של עצים להסקה. לפתע פתאום, שמע שלדון קול פיצוץ גדול. אורות הבית כבו וג'ו הכלב נבהל ונכנס מהר מתחת למיטה. שלדון התאושש מן הבהלה ופתח את החלון. גשם חזק מאוד ירד בחוץ וברק פגע בקו מתח וגרם להפסקת חשמל גדולה באזור. שלדון מתח את קפיצי השעון והלך לישון.

 

למחרת הבוקר הפציע, השמש זרחה לה לאיטה והתכסתה לה מאחורי מסך כבד של עננים. שלדון קם משנתו, התלבש, אכל את ארוחת הבוקר ויצא החוצה. כאשר הוא יצא, הוא לא האמין למראה עיניו...

 

 

 

בלילה התרחשה סערה נוראה. סערה כזאת לא התרחשה באזור מזה חמישים שנה. הסערה הסבה נזקים גדולים לבתי הכפר, כילתה את כל מה שניקרא בדרכה, הרסה גידולים חקלאיים, הרסה קווי תקשורת וחשמל, מוטטה בתי עץ ועקרה עצים עם הרוח החזקה. שלדון היה בהלם מוחלט. כל החממות וגינת הירק שלו, שעליהן עמל במשך תקופה ארוכה, הושמדו כליל בסערה יחד עם כל הצמחים...

 

שלדון נפל על ברכיו ובכה בכי תמרורים. כל עבודתו על הגידולים החקלאיים שנמשכה למעלה משנה, ירדה לטמיון בלילה נורא אחד. בחוץ החל שוב לרדת שלג. שלדון התעשת במהרה והבין שעל אף כאבו הרב על הצמחים, שאליהם היה מאוד קשור, הוא חייב יהיה להמשיך בחייו הרגילים ובסופו של דבר לבנות את הכול מחדש.

 

השלג הלך ונערם במהירות... שלדון מיהר לצאת את היער בכדי לחטוב עצים להסקה לפני שיהיה קר ויערם השלג יותר מדי וכבר אי אפשר יהיה לעשות זאת. אחר הצהריים, שב שלדון לביתו כשהוא עייף, מצונן ועצוב נורא. אין ספק שייקח לו זמן רב מאוד עד אשר יתאושש באופן סופי מן החוויה הקשה שפקדה אותו באותו בוקר נורא...

 

חודש נוסף חלף והחורף הקשה הגיע לשיאו. הקור היה חזק במיוחד, השמש כמעט ולא הופיע כלל, סופות שלגים רבות התחוללו וגרמו נזקים רבים לתושבי הכפר. שלג רב נערם וקבר בתוכו בתים, עגלות, כלי עבודה ופרטי רכוש שונים, בעלי חיים ואף אנשים. בשל מזג האוויר הקשה והבלתי רגיל, אנשים רבים נותקו מהחשמל למשך תקופה ארוכה בגלל תקלות, דואר ושירותים אחרים לא סופקו באופן סדיר בשל פגעי השלג הכבד ותושבים רבים אף נקלעו למצב של מחסור במזון ובאמצעי הסקה. מחלות רבות התפשטו, בני אדם רבים חלו ומספר מקרי תמותה התרחשו, בעיקר בקרב קשישים וילדים. גם שלדון המסכן חלה בשפעת והבריא לאחר כשבועיים. גם הוא, כשאר תושבי הכפר, היה מנותק מהחשמל וסבל מחוסר במזון ובשירותים במשך זמן רב, בגלל מזג האוויר.

 

לילה אחד, היה לילה קר ביותר. היה זה הלילה הקר ביותר בעונה. מלאי עצי ההסקה של שלדון אזל במהירות ולא היה ביכולתו לארגן לעצמו מלאי נוסף. בלית ברירה, נאלץ שלדון לעבור את הלילה הקפוא הזה ללא חימום בביתו וללכת לישון בקור הנורא. אך למרות זאת, היה מי שסבל יותר ממנו. ג'ו, הכלב הקטן והאהוב של שלדון, היה מאובן מרוב קור ושלדון בלית ברירה הכניס אותו אל מיטתו על מנת שבמהלך הלילה, הוא לא יקפא למוות.

 

מעט לפנות בוקר, הקיץ שלדון משנתו בפתאומיות, כאילו התעורר מסיוט לילה. שלדון חש שמשהו רע קרה. הוא לא ידע בדיוק מה קורה והדליק מהר נר. בעודו מתנתק מן השינה, רועד מקור ואוחז בנר, הוא ניסה להעיר את ג'ו. "קום ג'ו!" "קום ג'ו!" לחש שלדון וליטף את פרוותו הקפואה מספר פעמים. לאחר הוא לא התעורר, הוא צעק בקול "קום ג'ו!" קום!" וטפח עליו, אך גם הפעם הוא אינו קם. ג'ו הכלב האהוב של שלדון, נפטר במהלך הלילה בשל הקור העז. שלדון פרץ בבכי מר ולא יכול היה לשאת זאת. שלדון אהב מאוד את ג'ו והיה קשור אליו. ג'ו היה חברו הטוב ביותר.  

 

למחרת בבוקר יצא שלדון עם כלבו המת ג'ו אל תוך היער וקבר אותו במקום רחוק. הוא החליט ללכת אל הקצה השני של היער ולקבור אותו רחוק מאוד מסביבת הבית, כי כך יהיה לו קל יותר להיפרד ממנו. היה זה הבוקר החשוך ביותר שהיה במהלך החורף. הדרך חזרה הביתה הייתה ארוכה ומתישה במיוחד. שלדון, שרגליו הכושלות בקושי נשאו אותו, התמוטט ונפל ארצה על מדרון ארוך של שלג. הוא התגלגל עד אשר נעצר במישור הקרוב, ליד קבוצת שיחים. כאשר הוא התעורר, הוא לפתע שמע קול חלש ומוזר. שלדון חשב בתחילה שמא הוא הוזה, אך כעבור דקות אחדות התאושש מעט, התיישב והקשיב בתשומת לב יתרה לקול ששמע. היה זה מעין צליל נעים של שירה. שלדון הקשיב עוד קצת ושמע את הקול בוקע מתוך השיחים שממולו. שלדון התקרב לאט אל השיחים ונוכח לדעת שהקול בוקע מתוכם.

 

 

 

 

הצלילים הלכו והתחזקו. שלדון קם על רגליו, נצמד לאחד העצים ושמע את אותם צלילים בוקעים מתוך הגזע. שלדון לא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו. הייתה זו מעין שירה עצובה, אך יפה להפליא, שבקעה מתוך העצים והצמחים בסביבה. זה היה ממש כאילו כל עצי ושיחי היער פצחו במקהלה. במשך דקות ארוכות, שלדון האזין בשקיקה לקונצרט המרהיב, עד אשר ברק ורעם החרידו לפתע את השמיים והרסו את הקונצרט המופלא. ריח של שריפה עלה באוויר. במקום הזה של היער, שייתכן שאף אדם לא

ביקר בו מעולם, שלדון האיכר היה עד לתופעה אגדית ונדירה ביופייה שרוממה לכמה רגעים את רוחו, אך הוא אינו ידע כלל מה פשרה. הייתה זו "שירת החורף" של הצמחים. בכל שנה, בתקופת שיא החורף,

ביום הכי קר בשנה, כל העצים והצמחים נושאים תפילה לקיצו של החורף ולבואו של האביב. לאחר מכן, השמש זורחת בכל יום מעט יותר. זהו מחזה נדיר ועוצר נשימה לעמוד שם בקצה היער ולהאזין לזמרתם האלוהית של העצים והצמחים.

 

גשם החל לרדת. שלדון מיהר להגיע הביתה לפני שהגשם יתגבר. כאשר הגיע, גילה לתדהמתו הפתעה לא נעימה נוספת. להבות של אש אחזו את גג ביתו כתוצאה מפגיעת הברק בו. שלדון מיהר לכבות את האש בעזרת אמצעים דלים שהיו ברשותו. למרבה המזל, הצליח שלדון לכבות את השריפה ברגע האחרון והבית שרד.

 

חודשיים נוספים חלפו. האביב הלך והתקרב, אך עדיין נותר עוד זמן רב עד אשר יחלוף החורף לגמרי. השמש האירה בכל יום מעט יותר, השלגים הלכו ופחתו, הרוחות נחלשו, ציפורים מסוימות החלו להופיע שוב, אך עדיין האוויר היה קר מאוד. בליבו של שלדון גמלה החלטה לעזוב בכל שנה עם בוא הסתיו את הכפר לאזור דרומי וחם יותר, עד אשר יגיע האביב ואז ישוב לכפר, בדיוק כמו הציפורים הנודדות, שבכל שנה הן עוזבות עם בוא סתיו ושבות באביב. הוא החליט לעשות זאת מפני שהוא לא היה יכול עוד לסבול את החורפים באזורו, ובמיוחד לאחר חורף קשה שכזה.

 

בוקר אחד, לאחר שארז את חפציו בתוך תרמיל גדול, יצא שלדון למסע אל הדרום החם. הוא התחיל ללכת לאט וגשם החל לטפטף. בעוד הגשם מתחזק וטיפותיו נופלות על ראשו, הרהר שלדון בליבו לרגע ונזכר במה שראה ביער ביום שבו נפרד מכלבו ג'ו. דמעות חנקו את גרונו מרוב התרגשות, כאשר הוא נזכר בשירת החורף המקסימה. אך למרות החוויה הקסומה ההיא, שלדון החליט בכל זאת לנדוד מדי שנה והמשיך ללכת. שלדון לא ישוב לכאן, עד אשר יבוא האביב.

 

הסוף

 

צפיות: 0

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לTom_Roseman

יצירה אקראית

חומה \ שליו

 

מצבור אכזבות מהחיים אובדן התמימות...


חומה 9/2013 

חרון אף וכעס גואים ועולים,

בונים חומה סביבי חומה גבוהה

ואין היא מגוננת עליי מפני תוקף או צר

אלא מגינה עליהם מפניי הסחופות כאב

מעיניי שנתפכחו, הרואות יתר על המידה,

מלבי  הרוחש, החש מדקרות קנאה  ומדון,

מנפשי  הספוגה אכזבות מרות,

מידיי המכווצות נטולות כל חיבוק-

לא  תהא לי עוד ידידות מופלאה ,

אשר כה חפצתי

_אין כזו.

 


המשך
יצירה אחרת