יש לי כדור, גלולה, אדום, ורוד, צהוב, ירוק, סגול, כחול. אתה בולע אותם עם שלוק מים ומרגיש בווווו... ואז אתה משהק. אתה נכנס למקלחת, מקלחת זה טוב. למים יש משהו מרפא, גם על הגוף. מקור האדם מהים, רובו מים, גם העולם רובו מים, וגם הצמחים ובע"ח זקוקים למים. הכול מים. החיים זה מים, הזמן זורם כמו מים, הכול משתנה כמו מים, מקבל צורות שונות ונשטף. למים בתוך כוס יש צורה של כוס, וכדומה למים במבחנה, בבקבוק, בצלוחית... אתה עומד עירום וחזק תחת טוש של מים קרים. המים מרפאים אותך, את גופך ואת נשמתך. גם את מחשבתך. המים מחזירים אותך למקורות מהם באת, אל הימים הגדולים, האוקיינוסים, כשהיית, פעם מזמן, דג. אולי לא אתה עצמך היית דג, אבל אבות-אבותיך לפני ביליוני-מלאן שנים היו יצורי-ים. עד כאן הנקודה.
אתה יוצא מהמקלחת וסוחט את המים מגופך. יש לך מזל שיש מגבת, אחרת היית מטפטף הרבה מים מאיבר מינך הגדול. אתה בולע מים והמים בולעים אותך. האשכים הגדולים שלך מתנדנדים כשאתה מוזג. יש לך מיטה רכה עם מצעים לבנים נקיים, ריח טוב. אתה נכנס אליה עירום. גופך מתחת לפוך. נאבק עם עצמו, עם המיטה, כובש אותה. רוחות תמוהות משתוללות בחוץ, זו לא העונה. הטבע מזכיר לך את מקומו. אתה קם, עובר בחדרים, וסוגר את כל החלונות. הרוח נושבת מפיו של אל הרוחות, והוא לא מרחם. בבוקר כזה, כשאתה קם. אתה נזכר איך היית פה ושם במזג-אוויר יציב, וזה קצת מפליא איך מזג-אוויר יכול להיות יציב. אבל הוא לא יציב יותר, משהו השתבש, מישהו שבר שמירה. שוב אתה עירום מתחת לפוך הרך, האשכים הגדולים שלך מזיעים. אתה מגלגל את הפוך בין רגליך ונרדם. על מה תחלום? על רוחות השמיים, או על אהובה קדומה מתרחצת במי-מפל קר?