אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » סיפורים קצרים » קשת בענן

 (קולות: 0)
מאת: bar310 | 21 בפברואר | 2:07

קשת בענן

 

שמעתי את הגשם יורד בחוץ. דבר מפתיע לאור העובדה שהיה זה יום בו הספקתי להזיע בדרך מהאוטו אל הבית. הצצתי מהחלון וראיתי שהחצר שטופה שמש. יצאתי אל המרפסת כדי לחפש את הקשת בענן. לצפות במחזות כאלו, שקיעה וכו' מרתקים אותי. תרתי משמע, מרתקים אותי לאדמה אני לא רוצה ללכת לשום מקום, לא שיש לי ברירה בכלל, כי אני לא זוכר לאן מועדות פניי ברגעים כאלו. מצאתי אותה בסופו של דבר, עדינה, גבוהה, מהפנטת. איך אומרים? "הייתי עושה לה טובה". כזאת שהיא בעצם קסם, אתה רוצה להרגיש אותה ובזמן שתיגע בה ייצאו ניצוצות ותרגיש את הדבר הנעים ביותר שאדם יכול להרגיש בחייו. "ידין!" שמעתי את קולה של עוזרת הבית החדשה קוראת בשמי בצעקה מחרישת אוזניים. הסתובבתי. "תודה שאתה מתייחס, אני קוראת לך מאז שאני זוכרת את עצמי בערך" (ציניות אופיינית). "מצטער, לא שמעתי". "מה אתה עושה בחוץ? אתה נרטב כולך". אמרתי לה שהסתכלתי על הקשת בענן והצעתי לה להצטרף אליי. "מה אתה מדבר שטויות? בוא הכנתי אוכל". מבלי להסתכל על יפית, בעודי שבוי בקסם של פלא הטבע, גמגמתי משהו על זה שאני אבוא רק לאחר שהקשת תיעלם.

רב הדברים המיוחדים הם קצרים וזה מה שמייחד אותם לכן תוך 5 דקות כבר ישבתי במטבח ואכלתי קציצות בשר בתוספת אורז. תוך כדי שיפית עשתה כלים היא התעניינה בחיי הפרטיים. חברה? אין. לימודים? לא הולך משהו אבל לפחות אני לקראת סיום יב. חלום? לעשות משהו בלתי אפשרי. "כמו?" היא שאלה, סגרה את המים והסתובבה אליי. היא נשענה על השיש. "משהו כמו לגעת בקשת בענן, רק ריאלי". היא צחקה. "מקווה שאת לא צוחקת לי בפנים על החלום שלי". "ממש לא" היא ענתה, "אני בכלל לא צוחקת, אני רק מחייכת ואני אספר לך למה". היא הפסיקה לדבר לכמה שניות. "קראי לי דבק במוסכמויות אבל אני סבור שאחרי שאומרים 'אני אספר לך מדוע' יש המשך וההמשך הוא הסיפור". היא שוב צחקה, הפעם זה בטוח היה יותר מחיוך. "אין לך סבלנות אה?" הנהנתי את ראשי לשמאל וימין להבעת שלילה. "הייתי פעם אחת במפגש של הקשת עם האדמה" "לא את לא" אמרתי. "אה אני לא? אתה כנראה פשוט יודע איפה הייתי בחיי יותר טוב ממני". חיכיתי שאסיים עם לבלוע את הביס ואמרתי "התכוונתי שזה לא הגיוני". "אני ההוכחה החיה שזה כן". התחלתי להאמין, אני טיפוס כזה שמשנה את הדעה שלו מהר מאד. "ניסית לגעת?" שאלתי. "לא הספקתי כי מיהרתי ל.." בשיא המתח הגענו לפרסומות, הם היו בדמות של קבצן שצלצל בפעמון.

המסכן היה רטוב מהגשם ורק ביקש מקום להסתתר מהמבול שהולך ומתחזק, שמש כבר לא הייתה בחוץ. הוא היה נחמד מאד. איש זקן שלא רצה דבר, כמעט הכנסנו לו קציצות לפה בכוח עד שהוא הסכים לקחת מנה וכוס מים. הוא היה נורא מצחיק, סיפר לנו כל מיני בדיחות שהוא המציא וצחקתי עד שהקולה יצאה לי מהאף (אם תשאלו אותי זהו הסממן לצחוק ברמה הכי גבוהה). "אני הולכת להביא לך עוד סוודר, נראה שקר לך נורא. ידין אתה יכול לבוא לעזור לי?". לא הבנתי מה היא רוצה. "כבד לך הס.." היא קטע אותי בכעס ואמרה "כן, הסוודר מאד כבד לי, בוא עכשיו". עלינו לקומה השנייה, שם נמצא החדר של הוריי ומהארון של אבי הבאנו לו את הבגדים. " יש לי רעיון" היא אמרה בהתלהבות. "שתפי אותי". "יש לי רעיון לדבר הבלתי אפשרי אך ריאלי עליו דיברת קודם. בוא ניקח את שון, אדם עני לכל הדעות ונהפוך אותו לאדם עשיר". היא אמרה את המשפט בהתרגשות ובציפייה לתגובה שלי, שחשבתי שתאכזב אותה קשות. "יפית.. אם תעני בחיוב אני מבטיח לא לספר להורים שלי, את לא תאבדי את העבודה שלך, את יכולה לבטוח בי ו להיות פתוחה". "אתה תגיע מתישהו לשאלה?" "כן" עניתי. "שתית?". ציפיתי שהחיוך שהיה מרוח על פניה יצטמק לגודל של שקד מרק. אך זה לא הזיז לה. "תחשוב על זה שנייה, נעשה זאת שלושתנו ביחד, נחשוב על משהו כבר, אני יודעת שאתה צייר מחונן ויצירתי, אז תהיה יצירתי גם כאן. במשך חצי שעה בה אני בטוח ששון היה סבור שאנחנו עושים משהו לא הולם ונראה לי שגם לא חוקי על אחת המיטות, יפית הצליחה לשכנע אותי ללכת על זה. במשך רבע שעה נוספת הגינו את הרעיון, את דרך הפעולה. שון יהיה הקוסם הגדול ביותר שראה העולם!

לקח לנו שתי דקות על השעון להדליק את שון על כל העניין. אני חושב שהוא הבנאדם הראשון שקראו לו שון ואחרי 20 שנה מישהו שמע את השם הזה והחליט לקרוא לבן שלו כך. יפית כתבה מכתב מרגש עד דמעות ושלחה אותו לכל מי שהיא, אני והמעט אנשים ששון מכיר. במכתב היא מבקשת את עזרתם ומספרת להם על דרך הפעולה ואיך הם נכנסים לתמונה. הצלחנו לארגן חמישים אנשים ביום שבת לחוף הים במקום מבודד באזור דרומי לנהרייה, מזג האוויר עמד לטובתנו. לא היה גשום אך הייתה אווירה חורפית שמנעה מאנשים להגיע ולשבת על החוף. עמדנו מול כולם, הודינו להם על הנכונות לעזור, על התרומה ובלה בלה בלה.. תפקיד האנשים היה להיות אזרחים תמימים שבאו יום אחד לים וראו איש מטורף ששולט במים כמו משה רבנו. ביקשנו מהם להתלהב, לפחד ולהתראיין אצלנו שיספרו את מה שהם כביכול ראו. כמו שאתם יכולים לנחש, לשון אין כוחות על-טבעיים והוא לא השליח של מי ששומר עלינו, לזה כבר תכננו לדאוג בעריכה במחשב. כמו המפגש הזה עשינו עוד כמה מפגשים דומים כשהצלחנו לגייס כל פעם עוד אנשים ודאגנו לתחלופה.

"טוב יש לנו כבר מספיק חומר, הגיע הזמן לדבר עם ההאקר שלך" אמרתי ליפית, שטענה שיש לה ידיד טוב שהוא תותח אמיתי במחשבים. "אני נראה לך נחה על זרי הדפנה? הוא כבר בדרך". כשהוא הגיע, עם עיניים מוסתרות בעזרת כובע שחור, שאלתי מה שמו. הוא ענה "נוריס קנוריס". הצלחתי למגר את מה שהיה אמור להיות התפוצצות מצחוק מול הפנים שלו עד לחיוך קטן. הוא המשיך ואמר "אני מעדיף להשאיר את השם האמיתי שלי חסוי". "אוקיי, אני ידין ובוא ניגש לעבודה". אני לא רוצה שאף אחד ילמד ממה שעשינו מכיוון שזאת עקיצה לשמה. נוריס הכין את הסרטונים מושלם, הכניס אותם לאתר  www.theamazingsean.com, עשה טריילרים והפיץ אותם באינטרנט. כדי להירשם באתר ולראות את הסרטונים במלואם, אנשים היו צריכים לשלם דולר. איך אפשר שלא לשלם כשאתה רואה בנאדם בן חמישים, לובש גלימה כחולה, קופץ ממגדלי עזריאלי ואתה לא יכול לדעת מה קרה לו כי נגמר הטריילר? "זהו, הכל מוכן, הכסף ייכנס לחשבון שפתחנו על שמו של שון, תעדכנו אותו. לא שמעתם, לא ראיתם ולא ידעתם עליי זה ברור?" אמר נוריס –חי בסרט- קנוריס. הודינו לו ונפרדנו ממנו לשלום.

"יום גשום אחד אנוכי, בחור אביון, הגיע לביתך וביקש מכסה ממי העננים, ואתה בירכת אותי בעושר" שון אמר בדיבורו הייחודי. "ניתן להגיד שחיפשת את האתונות ומצאת את המלוכה" עניתי לו. "אל תשווה עצמך לזה ששומר עלינו.. אף פעם" אמר שון, בכעס ורק אז הגיע החיוך שרומז על סליחה. "אני חייב לשאול, ברשותך.." שון עצר וכנראה חיכה לרשותי. "שאל" אמרתי. "למה?". "בוא נגיד שאתה הקשת בענן שלי" התחלתי להתפלסף. "ונגעתי בך".

 

הסוף!

צפיות: 9

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לbar310

יצירה אקראית

שיתוק \ שליו

בְּעֵת שֶׁנִּדְחַף ע"י הַקַּלְגַּסִּים הַגֶּרְמָנִים לִקְרוֹן הָרַכֶּבֶת

זָעַק אֵלֶיהָ  בָּאֹמֶץ "רִבְקָלֶה"!! 

נֶאֶלְמָה בְּאִבְחַת הַשּׁוֹט, נִרְתְּעָה לְשׁוּרָתָהּ

הַלְמוּת לִבָּהּ הַמִּתְפַּלֵּץ גֶּבֶר עַל נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים-

מַה צּוֹרֵב כְּאֵב שְׁתִיקָתָהּ

עַד

שֵׂיבָתָה.


המשך
יצירה אחרת