Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/modules/show.full.php on line 249 אבולוציה » Proza.co.il | הבית של היצירה בישראל | אומנות, פרסום יצירות, מאמרים

אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

מאמרים » חברה ומדינה » החברה הישראלית » אבולוציה

 (קולות: 1)
מאת: relexx12 | 29 בינואר | 19:16
לאחר דחייה של למעלה מחצי שנה עקב מחירי הדיור הגואים, האיום מצד הממלכה הפרסית והגזענות המגרשים. תמו תירוצי, ואזרתי אומץ לגשת למוסד הדואג לנו בעתות מצוקה, הלוא הוא הביטוח הלאומי.  אני בהחלט מכיר בחשיבותם של המוסדות הממשלתיים, התורמים לחוסנה הלאומי ולחיזוק הנפש היהודית של מדינתנו הפורחת, אך זה לא מכבר אובחנתי כסובל מ"אי סבילות למ"במ: מס הכנסה, ביטוח לאומי ובנקים, ונצטוותי על ידי הרופאה להימנע ככל האפשר מביקור בהם.
אפס זו כבר תקופה ארוכה שבה אני משלם ללא סיבה נראית לעין סכום חודשי צנוע לנושי. עד עכשיו לא התרעמתי על כך ואף הרגשתי עצמי מיוחד, שבתקופה קשה זו, בחרה המדינה בי, באזרח הקטן ט' לתמוך בה ולסייע לה במירוץ לחלל.  אך הבוקר התחוור לי שאיראן הותירו אותנו מאחור בשגרה קוף לחלל ולהשיבו בחיים, ואילו אנו עדיין לא הצלחנו לחגור את מיכאל בן ארי. לכן גמלה בי ההחלטה שהגיע הזמן להפסיק את הקיצבה החודשית.
לאחר תיאום מספר ימי המחלה הדרושים עם מקום עבודתי ונשיקה על לחייה הרטובה של בת זוגתי יצאתי לדרכי מתוח וירא. להפתעתי קידם אותי בכניסה שומר חייכן מסביר פנים, שכיוון אותי היישר לעמדת המודיעין, שם ניצב סימן שאלה ורוד זוהר עם פקדה ננסה וחייכנית.
" שלום ויום טוב  לאדוני, במה אוכל לעזור?"
"באתי לסדר איזה עניין, לוקחים לי כסף כל חודש"
"בתקופה כזו אדוני, אין מן הראוי לקחת מקופת המדינה המתרוקנת את המעט שעוד יש בה"
"אני מבין, אבל למה דווקא אני?"
"סליחה אדוני! כמה ישראלי מצידך להסתכל על אחרים, חשוב על עצמך!"
בוש ונכלם, השפלתי מבט ומלמלתי: "גבירתי משלמת?"
"כמובן שלא, מה קרה שיטפלו דווקא אלי? חסר פראיירים?"
על אף נקיפות המצפון שעוררה בי הפקידה שהפגינה אהבת מולדת עזה, התעקשתי שאין אני יכול לעמוד בתשלומים אלה, אחרי הכל, גם אגרה עלי לשלם . במבט בז גימדה אותי לוחמת האצ"ל למימדים כה קטנים, והעבירה לי טופס "הצהרת אנושיות", שבסופו היה עלי להצהיר שבזו החתימה אני מאשר שאני בן אדם ממין הומוסאפיינס, נצר לבן ובת אדם עד שבע דורות אחורה. תמהתי.
"סלחי לי, האין זה ברור שאני בן אדם?"
הסתכלה עלי נערת הגבעות התמירה, עם מבט חודר, אותו מבט ששמשון הגיבור שלח בפלשתים לפני מותו, ואמרה: "אדוני, ככחלק מייעול השירות הציבורי בכהונתו של השר קורנסשוק, הוחלט שכל נישום המגיע לשערי המוסד יזוהה כאדם ויזכה לטיפול כאחד האדם"
חולשה ניכרת החלה להציף אותי, אני תוצר של מערכת החינוך הממלכתית, התחנכתי זה שנים שרק בני אדם חייבים בתשלום מס, מה לכל הרוחות קורה פה?!
"גבירתי! מדוע עלי להצהיר שאני בן אדם? האם יעלה על דעתו של כבוד השר קורנסשוק שכלב יגיע לתבוע דמי אבטלה?"
"אדון, אל נא תלעג להחלטות ממשלתיות הקובעות את המנהל התקין! כמובן שאין כלב יכול להחשב כמובטל, הלא גם תעודת זהות אין לו!"
"אם כך, אז איזה מין, מלבד האדם, יכול להביע עניין בשיתוף פעולה עם הגהנום על פני האדמות?"
הסתכלה בי הפקידה והפטירה ביובש: "דגים"
ביקשתי כוס מים קרים וכסא. השומר החייכן אץ להביא לי בנוסף לליטוף אוהד.
במה חטאתי אלוקיי, שאין בי את הבינה הדרושה להבין את מסתורי החשיבה העמוקה מאחורי הנהלים הממשלתיים, מדוע אני לבדי מבקש תמיד למצוא את ההיגיון, הרי זה למעלה מיכולתם של בני תמותה רגילים!
מבולבל ותשוש שאלתי את מה הפשר לאמנסיפציה לה זכו דרי המצולות.
"משפחתו של השר היא משפחת דייגים מכובדת, על כן ראה לנכון להקל עליהם, אל נא תשכח שהדגים נתונים לסכנות כגון מערבולות, טביעה ודיג, בניגוד לחיות היבשה"
הסכלתי סביבי שמה ישנה מצלמה נסתרת וכל רגע צוות טלוויזיה חייכן יצוץ מן הקירות, יאחוז בי בחוזקה ואני אצחק ברווחה גדולה. אך השומר עדיין חייך הפקידה הענקית עדיין הישירה בי מבט עוין.
"קדימה אדוני! אנא מלא את הטפסים הדרושים!"
סהדי במרומים שאינני יודע כיצד אמרתי את מה שאמרתי.
"אבל אני דג"
בזווית העין היה נדמה לי שחיוכו של השומר קמל מעט. הפקידה צימצמה עיניה בחשדנות.
"דג? מדוע אדוני לא אמר זאת מלכתחילה?"
גלגלי מוחי עבדו במהירות עצומה.
"לעיתים אני שוכח זאת, אך אימי נסיכת הנילוס אכן הזכירה לפני צאתי לפה את טוב ליבו של כבוד השר פוסידון, זאת אומרת קורנסשוק"
"ומה שמו של אבא?"
"פיראניה"
"מקצוע?"
"אבטחת אישים"
עמדתי איתן בחקירה הצולבת, הפקידה לא הצליחה למצוא פרצות בדבריי, וטילפנה לממונה להודיע שלראשונה הגיע דג לדרוש הקלות בתשלומים. מתנשף כולו הוא הושיט את ידו כלפי, לא נפלתי בפח והושטתי לו את ראשי, אף הגדלתי לעשות ודרשתי גיגית מים על מנת להתאוורר, השומר הניח בפני בתיעוב קערת מים עכורים והפטיר שאני שקרן מגעיל, וכמוני אין באירופה. אך אני בשלי, שותק כמו דג.
"אני מבין שאדוני טוען שהוא חלק ממשפחת הדגים, שבהתאם לצו השעה פטורים ממס, שירות צבאי וחתונה וגירושין על פי הרבנות, האם אדוני מאשר?"
"בהחלט"
הפקידה והממונה נראו עובדי עצות, מי חשב שאכן דג יטריח עצמו ממעמקי האוקיינוס עד לשערי ביטוח הלאומי? רק חשבו על האסון הכלכלי המתממש! מדובר על עשרות מיליונים! מרפאות לדגים יפתחו לרוב, מפלגה שעל פתקה יהיו האותיות דג, שיכונים, תשתיות, סל תרופות, ומי יבדוק עם אכן כל הדגים הינם  בעלי קשקשת וסנפירים ויכולים להיחשב אזרחים כשרים מן השורה?  השתוררה שתיקה איומה, כמו לפני מלחמה, הרי אני הוא הזרזיף הראשון לפני הצונאמי העצום, הרגשתי את הנטל העצום היושב על כתפי בני האדם, אך מה לעשות, אינני אשם שבראוני דג.
בצעד נואש הזעיק הממונה את הוטרינר העירוני, וגולל בפניו את הפרשה. הוטירנר בחן אותי בעיון, ראיתי שהוא מנסה לשייך אותי למשפחת דגי הריאות, וכך לנצל את הפירצה בתקנות החדשות, אך לשם זיהוי וודאי היה עליו לבצע בדיקות מקיפות שסכנת פגיעה בפוריות בסופן, ואין המדינה יכולה לכפות טיפול רפואי שכזה כרצונה.
"כמה זמן  אדוני כבר דג?"
"סבי מצד אימי הוא סלמון הניצל מפרעות ד"יג, בים התיכון הוא הכיר את סבתי והספיקו להעמיד יחד צאצאים לפני שחייהם נסתיימו כגפילטע פיש"
ראיתי איך הפקידה נשברת ומזילה דמעה, גם עיניו של הממונה נתלחלחו ,קשה להישאר אדיש מול זוועות שכאלה, קולי שלי החל להתגבר, ולחיי צבעו צבע אדום עז, עשרות מיליונים תלויים בי!
"לא ציפיתי ממדינת ישראל, שתפקיר את דגיה הטובים ביותר, שנתנו לה את מיטב שנותיהם, שרובם לא זכו להתעטף בתרכיכים הקדושים, ולמרבה הבושה בעיתונים חינמיים. כששמענו על טוב ליבו של כבוד השר, יצאנו במחולות, ממש כאילו קמה המדינה מחדש! התאספנו סביב המדורה וזקני השבט סיפרו על תלאותיהם בדרכם למים הקדושים של ארץ ישראל"
בשלב זה כבר לכדתי את כולם ברשת, הדמעות זלגו ומילאו את הגיגית, אפילו השומר חיבק אותי בחוזקה. אחי באקוואריום הפריחו בועות לאות הזדהות.
לפתע צלצל הטלפון.
הפקידה הרימה את השפוף, ולאחר משפטקצר העבירה אותו לממונה.
"אני מבין..נפלה..עוד שלושה חודשים?....להקפיא הכל?בטוח?"
הממונה הוריד את השפוף, ונראה שהתבייש להביט בפני, אני כבר התנשפתי ושוועתי למים זכים.
"אני מצטער אדון, ומסור את צערי לכל בני מינך, הממשלה נפלה, המדינה הולכת לבחירות עוד שלושה חודשים וכל הנהלים החדשים מוקפאים עד להודעה חדשה"
אז נשכבתי על הצד והתחלתי לפרפר.

תודה לאפרים קישון ז"ל על ההשראה, שסיפוריו גרמו לי להסתכל על כל דבר מרגיז בחיים כחומר מוצא לצחוק עד דמעות wink 
צפיות: 9

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לrelexx12

יצירה אקראית

להשתנות \ Michela29
להשתנות צריכה. מוכרחה להשתנות לשחרר. להחליף את הדם הדליל
המשך
יצירה אחרת