אתה. המילים המתוחכמות שמסתתרות בכל משפט שלך. המשמעות הנסתרת במסרים הקטנים שלך.הוא. העיניים התמימות והמראה הילדותי, המוח הערמומי והחזות האמיצה שכולם יודעים שיש לו בפנים. הוא, האדם שתמיד רציתי. הוא. החיזיון שלעולם לא אקבל. תמיד הוא נמצא שם ממש ממולי, רואה יש לתוך עיניי, ומבין הכל. הוא שתמיד כל כך רחוק, הוא, שבלעדיו לא אפסיק לעולם לסבול. ומה אתי? האם גם אני נחשבת "את" ו"היא" בעיניו? האם גם אני מופיעה כחיזיון בלתי אפשרי במוחו? חיזיון שמתקיים במוח ולעולם לא יגיע לעולם האמיתי. האם גם הוא חולם על היום בו אבוא אליו ואשאל את השאלה שלא יהסס לענות עליהן בכן מיידי? ואם כן, אז למה "הוא" ו"היא" לא יכולים להפוך להיות אנחנו? מה מונע מאיתנו להסיר את הקיר? מה הקיר מייצג? ומי מאיתנו בנה אותו, הוא או אני? מליון שאלות ואף יותר רצות במוחי. שאלות שלעולם לא אקבל תשובות עליהן, שאלות שלעולם לא אעז לשאול. אנחנו. החלום המתמשך שבמוחי, ואולי גם במוחו. הסיכוי שלה, ואולי גם שלו לאושר.