קראו לי מריונטה
אבל הייתי בן-אדם
לא אהבתי שקראו לי מריונטה
כי הייתי בן-אדם
לקחו את נשמתי
פדו אותה בחזרה
השכיבו אותי במיטתי
כיסו אותי בתכריכים
שמו באפי סמי-מוות
הם העירו את הירח
אבל לקחו את נשמתי
עלוות עצים מרשרשת באזור דמדומים
צל כבד נופל על הרחובות
שפתיים קטנות לוחשות לחשים באוזניי
הקירות נעלמים, מוחי נעלם
האוויר קר וחסר זמן
אבל אני מתגעגע אלייך יותר מ-כל, נשמתי
זה עדיין נסבל כשאת עוד קוראת לי.