Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/modules/show.full.php on line 249 יומן » Proza.co.il | הבית של היצירה בישראל | אומנות, פרסום יצירות, מאמרים

אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » סיפורים קצרים » יומן

 (קולות: 30)
מאת: igor_ivnitsky | 10 בנובמבר | 19:32

יומן

מוקדש לאורלי, חברה יקרה, שהחביאה את יומני

 ועזרה לי לצאת למסע אל מחוץ לגבולות של עולמי המוכר והמתויג

 

מנשה גוטליב היה איש של יומן. לא יומן אלקטרוני, לא פאלם, לא איפון, לא יומן של outlook, אלא יומן של פעם – דפדפת פשוטה. האובססיה של מנשה ליומן התחילה לפני יותר מעשור, כאשר בהיותו רואה חשבון בשירות המדינה, מנשה מונה לתפקיד של מבקר באגף ביקורת פנים של אחד ממשרדי הממשלה. על מנת למצוא חן בעיניו של המבקר הפנימי הראשי של המשרד ולהשתלב טוב יותר בתפקיד החדש, מנשה החליט להצטרף ללשכת המבקרים הפנימיים שאיגדה כמה אלפי מבקרים שעסקו במקצוע בישראל. ראיון הקבלה במשרדי הלשכה, אשר נראו כמו מחסן של ספרי לימוד ובטאונים גנוזים, נמשך כחמש דקות. שני מבקרים בגמלאות, אשר התנדבו בלשכה, שאלו את מנשה מספר שאלות ובתום הראיון לחצו את ידו ובירכוהו בחגיגיות על הצטרפותו לשורות הלשכה. בניגוד ללשכת רואי החשבון, אשר הוציאה בטאון דו-חודשי, ארגנה עשרות השתלמויות בשנה וסייעה לחבריה למצוא עבודה, לשכת המבקרים הפנימיים של אז הסתפקה בגביית דמי חבר ותרגום תקנים מקצועיים של מקצוע הביקורת הפנימית מאנגלית, תוך השמטת פסקאות שלא התיישבו עם תפיסת הביקורת הציונית. קרנה של לשכת המבקרים כבר החלה לרדת בעיני מנשה, אולם בראש השנה ציפתה לו בדואר חבילת שי נחמדה מהלשכה שכללה תעודת חבר, דרישת תשלום דמי חבר לשנה הבאה ויומן. היומן היה פשוט למראה, דפדפת כחולה בעלת כריכה קשיחה למחצה, אשר נשאה בגאון לוגו של לשכת המבקרים הפנימיים. אולם כשמנשה פתח את היומן, נעתקה נשימתו. כל יום, למעט שבת, היה מחולק ביומן לשני חלקים: לוחות זמנים ומטלות. "איזה רעיון נפלא!", חשב מנשה, "עד עכשיו נאלצתי לרשום מטלות יומיות בין פגישות, ואם פגישה הייתה זזה ועולה על רישום מטלה, הייתי צריך להתחיל למחוק הן את הפגישה והן את המטלה ולרשום את הכל מחדש. אבל מעכשיו חיי הולכים להשתנות. פגישות ומטלות לא ידורו יותר בכפיפה אחת!". בזכות היומן המיוחד אשר היה מגיע בדואר, יחד עם דרישה לתשלום דמי חבר בסך כמה מאות שקלים, מדי שנה ובזכות האמונה של מנשה שיומנים כאלה יוצרו במיוחד לפי הזמנת לשכת המבקרים הפנימיים ולא ניתן להשיגם בשום מקום, המשיכה הלשכה ליהנות מתשלום דמי החבר מכיסו של מנשה, גם לאחר שהבין שחברותו בלשכה לא עומדת להניב לו פירות במישור המקצועי.

מנשה ראה את עצמו כסמל של רציונאליות וסדר מופתי והיומן היה הגורם המרכזי שסייע לו בכך. ניהול היומן תפס נפח הולך וגדל בחייו של מנשה וכלל, חוץ מלו"ז של פגישות עם מבוקרים ומטלות מקצועיות, גם פגישות מתוכננות עם חברים לכוס בירה, מועדים בהם נתבקש לאסוף את בנו מהגן עקב לחץ בעבודתה של אשתו, ציון ימי הולדת של חברים ובני משפחה, שעות אימון בחדר כושר, רישום מטלות בית דוגמת קניות בסופר או איסוף חולצות מהמכבסה ועוד. רק סוג אחד של פעילות לא בא לידי ביטוי ביומנו של מנשה, וזאת מטעמי זהירות מקצועית: פגישותיו הלוהטות עם רבקה, גרושה בשנות השלושים המאוחרות לחייה, קלדנית באגף הביקורת, אשר היו מתרחשות לרוב על שולחן העבודה של מנשה בשעות הערב של יום ה', אחרי שכולם היו הולכים הביתה, ומזכות את שניהם בלא מעט שעות נוספות לפי תעריף של 125% ואף 150% אם מנשה היה נוטל ויאגרה באותו ערב וממציא איזה תירוץ יצירתי, בסגנון "כוננות באגף הביקורת", לאשתו. את מועדי הפגישות האלה, חרף העובדה שרובן המוחלט היה נקבע כאמור לערבי חמישי, מנשה היה דואג לרשום בפנקס אדום קטן שנועד לדברים שלא יאה לרשמם ביומן שנשא לוגו של לשכת המבקרים הפנימיים.

שיטות הרישום, שניהל מנשה ביומנו, הלכו והשתכללו עם הזמן. אם בעבר מנשה היה מנהל את כל הרישומים בעט והיה מתעצבן מהצורך לשפוך לא מעט טיפקס עקב כל שינוי, עם השנים הוא למד להבחין בין אירועים בעלי הסתברות גבוהה להתרחשות במועדים בהם נקבעו, אותם היה ממשיך לרשום בעט, לבין אירועים פחות ודאיים, להם הקדיש כיתוב באמצעות עפרון בלבד. מדי יום מנשה היה עובר על היומן –  מצויד בעפרון, עט, מחק וטיפקס –  רושם, מוחק, מעביר, מסמן "V"-ים ו-"X”-ים, משווה מול הפגישות שנקבעו לו באמצעות outlook, רושם-מוחק-מעביר עוד פעם. עיסוקו של מנשה ביומן הפך להיות יותר ויותר אובססיבי במרוצת הזמן. אם בעבר בדיקה והתאמת היומן היו נערכים פעם ביום וגוזלים כחצי שעה, דבר שהיה בהחלט סביר ביחס למידת הסדר אותה השיג בזכות כך מנשה בעבודתו ובחייו, עם הזמן מנשה הכפיל את תדירות בדיקתו המעמיקה ומידת יסודיותה וכן היה נוהג להציץ ביומן "בקטנה" מדי חצי שעה, כך שכשליש מיום עבודתו היה מוקדש למלאכת סידור היומן. גם בבית מנשה נהג לעשות "ויש" קטן ביומן לפני השינה (לא משהו פונדמנטלי, 30-40 דקות) וכן היה מעיין ביומן דבר ראשון בבוקר, מייד אחרי שכיבה את השעון המעורר והרכיב את משקפיו. פעם אחת אשתו של מנשה תפסה אותו מקריא את תוכן היומן לבנם התינוק במקום סיפור לפני השינה. "כדי להרגיל אותו לסדר", תירץ מנשה. גם רבקה הייתה מוכנה להישבע שתפסה פעם את מנשה מעיין ביומן בעודו משגל אותה מאחורה מכופפת על שולחנו. "רק הזזתי אותו", חתך מנשה והעביר לרבקה חבילה של מגבונים לחים כדי שתנקה את עצמה לפני שהיא חוזרת הביתה.

האובססיה של מנשה ליומנו היתה ידועה לכל במשרד הממשלתי בו עבד ויום אחד עמיתיו לאגף הביקורת עשו לו מעשה קונדס – יומנו נשלף מתיקו והוסתר במגירת שולחנה של עמיתתו שלא הבינה את פשר האובססיה של מנשה כלפי היומן והייתה סקרנית לראות מה יקרה אם תעלים לו אותו. כשמנשה גילה שיומנו לא נמצא בתיקו, לבו החסיר פעימה. היעלמותו של היומן הייתה מחייבת אותו להתמודד עם המפלצות והשדים שארבו לו אל מחוץ לעולמו המוכר והמתויג, לרבות עם אלה שבנבכי נפשו. אחרי חיפושים ותשאולים שנמשכו כמה שעות, מנשה החל לאבד עשתונות. כל חייו היו ביומן: מספרי הטלפון של מכריו, ימי ההולדת של בני משפחתו, יום הנישואין שלו, פגישות עם המבוקרים, ישיבות צוות, מועדי הגשת דוחות הביקורת להנהלת המשרד, רשימת קניות בסופר, מועד סיום התחייבות לחברת הכבלים, ביקור אצל שיננית, כנס ביקורת בסקטור ציבורי בים המלח... כל מה שנשאר לו זה הפנקס האדום הקטן וזיוניו עם רבקה שהפכו לשגרה מייגעת. מנשה התיישב בכורסתו וניסה לדמיין איך ייראו חייו שכל מה שיש בהם זה זיונים עם רבקה מדי יום חמישי בערב. הוא העלה בזיכרונו את עכוזה הכחוש ושדייה הנפולים של הקלדנית המזדקנת, אשר החלה בתקופה האחרונה להתעניין מתי הוא מתכוון לעזוב את אשתו ואף הזכירה מונחים מעורפלים שלמדה ככל הנראה בסדנה למניעת הטרדה מינית, דוגמת "קיום יחסי מין תחת מרות"... פניו של מנשה האדימו, חרחור מוזר עלה מגרונו, הוא הרגיש שהוא נחנק, נעמד כדי לפתוח חלון, נתקף לפתע בחילה עזה ורוקן תכולת קיבתו לתוך פח אשפה. אחר כך התיישב עוד פעם, ניגב את פיו עם המגבונים הלחים שנועדו לשמור על ההיגיינה בעת מפגשיו הרומנטיים עם רבקה, קם בשנית, השמיע צעקה איומה, הרים את הכונן של המחשב, חשב לשנייה על כל תוכניות הביקורת שאגר שם, שם אותו במקומו, הרים מסך, ניתק אותו בזהירות מהכונן, השמיע צעקה של חיה פצועה פעם נוספת וניפץ את המסך על הקיר. יומנו של מנשה הוחזר לו לאלתר, בצירוף התנצלויות כנות של עמיתיו המבוהלים ובונבוניירה בתור פיצוי על עוגמת הנפש.

מעשה הקונדס של עמיתיו גרם למנשה להבין ששגרת חייו עומדת על קרקע לא יציבה הנתמכת על ידי שריונו של צב מועד. "איך לא חשבתי קודם שתלות ב'נכס מידע' כה מרכזי כמו יומן, מחייבת התייחסות מפורשת ומפורטת ב-BCP של חיי. זה מה שנקרא 'הסנדלר הולך יחף'", הרהר מנשה שנחשב למומחה לתוכניות המשכיות עסקית (BCP) והתאוששות מאסון (DRP) וערך לא מעט ביקורות בנושא ביחידות הסמך של המשרד הממשלתי בו עבד. "אני צריך לחשוב על DRP למקרה של אובדן אמיתי של היומן, שיתבסס על גיבויים על בסיס קבוע באמצעות צילום המקור והפקדתם באתר off-site, משהו כמו כספת חסינת אש בבנק...", המשיך לחשוב בעודו מקלח את בנו בערב.

***

 

למחרת בבוקר מנשה התעורר בבהלה. הוא הרגיש שהיומן נעלם. מנשה הניח אותו בערב על השידה שליד מיטתו. היומן בהחלט לא היה שם. יחד עם היומן, נעלם כל עולמו המוכר של מנשה... אחרי תקופת הסתגלות לא קצרה למציאות החדשה, מנשה הבין שבעצם מי שנעלם זה לא היומן, אלא הוא, מנשה עצמו. היומן פשוט שאב אותו לתוכו.

החיים בתוך היומן לא היו גרועים כל כך. יום היה מתחיל בשבע בבוקר, בתאריך שחל באותו יום בעולם האמיתי. מנשה היה מתעורר וכאילו מתחיל לשחות עם הזרם של היומן. זרימת היומן היתה לוקחת אותו מישיבה לישיבה, כפי שהיו רשומות באותו יום, ומנשה כאילו צפה במתרחש בישיבות מבפנים. היה מסקרן לראות כיצד פועלים המנגנונים הפנימיים של הישיבות. מנשה למד לכוון את מהלך הישיבות ולהשפיע על תוצאותיהן, באמצעות לחיצה על כפתור פה וסיבוב של גלגל שם. המטלות שהיו רשומות ביומן נראו כמו מפעלים, קטנים וגדולים, שכאילו נבנו על גדות נהר הזמן שזרם בין הישיבות, לשמש להן מעין תפאורה. גלגלי המטלות היו מסתובבים, בוכנות נעו בהרמוניה, שסתומים נפתחו לסירוגין והוציאו עשן. בתשע בערב היה כיבוי אורות ומנשה היה שוקע בשינה עמוקה עד הבוקר.

ככל שמנשה התקדם על ציר הזמן, כמות הישיבות שהיו רשומות ביומן פחתה וכך גם מספר המטלות. נופיו הפנימיים של היומן השתנו והוא החל להידמות יותר ויותר למדבר צחיח. במהרה מנשה למד שאמנם הוא מתעורר כל בוקר בתאריך שחל באותו יום בעולם האמיתי, אולם יש ביכולתו לשחות נגד כיוון הזרם אל העבר או להתקדם בשחייה מהירה לכיוון העתיד. כך למד מנשה לטייל על ציר הזמן של היומן, תחום בין תחילת שנת התשע"ב לבין סופה, כאשר כל האירועים מתרחשים במקביל במעין זרימה אינסופית בנקודות הזמן השונות אליהן היה מגיע כאילו לביקורת פנימית תרתי משמע. כאשר היה למנשה די כוח כדי לשחות נגד הזרם מהיום בו היה מתעורר בבוקר אל העבר שבו עדיין הייתה לו נוכחות גם מחוץ ליומנו, הוא היה יכול לצפות בעצמו משתתף בישיבה או מבצע מטלה. התבוננות עצמית מהצד לימדה את מנשה לא מעט אודות עצמו והוא אף היה מיישם את תובנותיו בחזרתו אל העתיד, על ידי השפעה פנימית על מנגנוניהן הנסתרים של הישיבות והמטלות בהן לא הספיק ליטול חלק.

מנשה נהנה מאד מהוודאות ששררה בתוך היומן. לא היה מי שיעדכן את רישומיו, לכן לא הורם כאן יותר מחק ולא נשפכה אף טיפה של טיפקס. הדברים נותרו על כנם. מדי פעם מנשה הצטער שרשם חלק מהפגישות והמטלות בעיפרון ולא בעט, כי הן נראו לו עכשיו כמו חיזיון מהבהב והוא התקשה לעיתים לזהות את הדמויות. מנשה התבאס גם שרשם את פגישותיו הרומנטיות עם רבקה הקלדנית בפנקס האדום ולכן הן לא נכללו בשגרת יומנו. מנשה בהחלט לא היה מתנגד לשחות קצת לעבר ימי החמישי הרוויים פעילות מינית עם הקלדנית הגמישה. אבל חוץ מזה, החיים בתוך היומן לא היו רעים בכלל. רק שבתקופה האחרונה, ככל שימי הסתיו החלו לתבוע את זכויותיהם וגרמו לבריחתם במנוסה של ימי הקיץ האחרונים, מחשבה חדשה הלכה והתעצמה בראשו האנליטי של מנשה והטרידה את שלוותו: מה יקרה לו ביום שבו  שנת התשע"ב תגיע אל קצה ועמה גם היומן?

 

איגור איבניצקי

נכתב בספטמבר 2012, בימיה האחרונים של שנת התשע"ב

צפיות: 97

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לigor_ivnitsky

יצירה אקראית

שירים מכל הזמנים - שירלי \ shirley762

השירים האלה מוקדשים לאבי יצחק

שוורץ ז”ל שנפטר בי”ז בתמוז תשע"א.

אבי עודד אותי ללמוד מחשבים, לרקוד,

ולעסוק באומנות ובכתיבה.

הוא גם הכיר לי את אהבת הארץ והטיול

בעולם.

תודה רבה,

שירלי שומרון

 

 

 

תודה מיוחדת לחזון פתיה ובמיוחד לפרופ' חביבה

פדיה שעודדה אותי לכתוב את ספרי זה.

תודה מיוחדת לרונית חכם ותמר פייקס שארגנו

את לימודי חוג כתיבה יוצרת והוצאת הספרים של

הבנות בחזון פתיה.

תודה לשרה מרקובסקי שעזרה לי לעצב את הספר

בתוכנות אינדיזיין, פוטושופ.

תודה למשפחתי ולקהילה תומכת "רעותנו" על

העידוד להוצאת ספרי זה.

ובהצלחה לשאר הבנות בהוצאת ספרם לאור.

כתבה, ערכה ואיירה

שירלי שומרון.

 

לקוראים הנכבדים,

אני שירלי שומרון, בת 40 , מתמודדת עם בעיות נפשיות וגם כתבת

וחברת מערכת של עיתון "רעותון", עובדת כיום ב"חזון פתיה" מפעל

שיקומי בו לומדת טיפול באומנות, גרפיקה ממוחשבת, יש לי ארבעה

בלוגים באינטרנט )תפוז, קהילת האירוויזיון, אתר מתמודדים

באינטרנט , פייסבוק ועוד(. מגיל 5 רקדתי מחול ובגיל 20 התחלתי

לרקוד ריקודי עם 10 שנים עד שחליתי. אני אוהבת גם לחבר בעצמי

ריקודים בזמני הפנוי לשירים שונים ורוקדת אותם במסיבות של

קהילת המתמודדים. כתבתי גם שירים מגיל 15 . אותם אני מוציאה

כאן לאור. הוצאתי לאור בעבר שיר אחד כשהייתי במכינה ב"דוד

ילין" – שיר זה ראה אור בעיתון של הסטודנטים, ראיינתי אחמי"ם

לעיתון "רעותון" שבו התנדבתי.

כאשר ניגשתי לכתוב את ספרי זה הבאתי עמי את הסגנון המיוחד

שאני מתבטאת בו, את הרגשות, החששות והתקוות שלי.

הגעתי לרעיון לכתוב ספרי זה בעקבות שיחה שהייתה לי עם העובד

סוציאלי שלי המנהל של הקהילה תומכת "רעותנו" שהמליץ לי

להוציא לאור ספרי זה.

 

הגורמים שהביאו אותי להוציא לאור ספר זה:

1.להביא לכך שמתמודדים עם בעיות נפשיות יוכלו להביע את

רגשותיהם ולהוציא בעקבותי את התחביבים שלהם ואת מה שהם

מרגישים.

2.להביא לכך שגם אנשים שלא שייכים לתחום זה יקראו ויכירו את

האוכלוסיה השונה מהם. כי גם הם בני אדם.

3.אולי גם להתפרסם קצת.

4.להראות שגם מתמודדים עם בעיות נפשיות הם בני אדם, וגם להם

יש רגשות.

אי מייל לתגובות:

nona1968@walla.com

קריאה נעימה

 

התמודדות

התמודדות עם מחלה.

התמודדות עם כאב.

התמודדות עם אובדן.

התמודדות עם הצלחה.

התמודדות עם רגעים שמחים.

התמודדות עם רגעים כואבים.

התמודדות עם צחוק.

התמודדות עם בכי.

התמודדות עם משפחה.

התמודדות עם חברים.

התמודדות זאת מילה קשה ומסובכת אך

יש בה גם תקווה.

תקווה להצלחה ותקווה שהאחרים יבינו

יותר ולא יפחדו.

תקווה שאלה החולים לא ירתעו

ויתמודדו עם הרגשות שלהם

ושל הסובבים אותם.

 

Coping

Coping with sickness

Coping with hurt

Coping with loss

Coping with success

Coping with good times

Coping with bad times

Coping with crying

Coping with family

Coping with friends

Coping is a difficult word but it contains

hope for success and hope that others will

understand and will not be afraid.

Hope that the sick will not be worried and

cope with their feelings and with others.

 

בדידות

בודד הייתי ללא חבר ורע

בודד ללא חברה

בודד ללא הכרה

בודד עצוב וייגע

הבדידות היא מאוד עצובה.

בודד הייתי ללא חבר ורע

בודד ללא משמעות לחיים

בודד ללא ביטחון

בודד ללא השגחה

בודד ללא אהבה

בודד ללא חיבה

בודד הייתי ללא חבר ורע

בודד ללא חברה

בודד ללא הכרה

בודד עצוב ויגע

בודד ומתוסכל.

 

 

Loneliness

I was lonely without a friend or anybody

Lonely without society

Lonely without recognition

Lonely ,sad and tired

Loneliness is kind of sadness

I was lonely without a friend or anybody.

Lonely without meaning for life.

Lonely without security

Lonely without providence

Lonely without love

Lonely without affection

I was lonely without a friend.

Lonely without anyone

Lonely without recognition

Lonely; sad and tired

Loneliness is kind of frustration

 

הפרח בגני

את הפרח שבגני

את הצמח המלבלב

הפרח המאיר

הפרח המגניב

את האויר הנושם

את הפרח בגני

הפרח המלבלב

הפרח המרהיב

הנוף היפה

את הפרח שבגני

המרווה את צמאוני

הפרח המוריק את עליו

הפרח עם עלי הכותרת

את עולמי עם שחר

את לי החלום

 

The flower in my garden

You are a flower in my garden

My plant which blooms

The flower which shines

The cool flower

You are the air which I breathe

You are the flower in my garden

My flower which blooms

My spectacular flower

a great view

You are the flower in my garden

That quenches my thirst

the flower with petals

You are my world at dawn

You are my dream

 

כאשר אני מביטה בעינייך

כאשר אני מביטה בעינייך

אני רואה את היופי שבים

אך גם את הסערות שבו

לפעמים נשברים ונסדקים

כמו גלים

אך מתגברים וממשיכים הלאה

הסערות שבים הם הכוח המניע אותי הלאה.

כאשר אני מביטה בעינייך

אני רואה את היופי שבים

אך גם את הסערות שבו

הגלים המתנפצים משמיעים

את קולם וממשיכים לקצוף

זאת תמונה יפה של נוף

אך גם עצובה וקודרת.

כאשר אני מביטה בעינייך

אני רואה את היופי שבים

אך גם את הסערות שבו.

 

When I look in your eyes

When I look in your eyes

I see the beauty in the sea

But also the storm

Sometimes we break and crack

Like the waves

But we overcome and go on

The storm in the sea is my force to go on

When I look in your eyes

I see the beauty in the sea

But also the storm in that

The waves crash and make noise

This is a beautiful picture

of sadness and darkness

When I look in your eyes

I see the beauty in the sea

But also the storm

 

אתה אינך יותר

אתה אינך יותר

נפרדת מעם אוהב

נעלמת מעם כואב

הסתלקת מעם דואב.

נגדעת על ידי מטורף

מתת בטרם עת

בעצרת ההמונית

שרת שיר לשלום

ולא שבת

אתה אינך יותר

אתה אינך יותר.

העולם אינו כמו שהיה כאשר

היית אתה בחיים.

אתה אינך יותר

אתה אינך יותר

)השיר נכתב בעקבות רצח רבין(

 

ממשלת ישראל

מודיעה על הרצחו של

רה"מ

יצחק רבין ז"ל

משתתפים בצער המשפחה.

עם ישראל כולו

 

התאבדות

הוא מרגיש שזה נגמר

הוא מרגיש שהיא מתרחקת

הוא מרגיש שהיא נעלמת

איננה נענית לחיזוריו.

כבר לא מבלה עימו.

כבר לא צוחקים ביחד.

כבר לא מתנשקים יותר.

היא הפכה לאישה זרה בשבילו.

היא מרגישה מתוסכלת

היא מרגישה שאינה יכולה לסבול עוד.

לוקחת כדור כדי להירגע.

מבקשת לשכוח את כל מה שהיה.

רוצה להפסיק לראותו עוד.

מרגישה מרוחקת.

מרגישה מנותקת.

הוא הפך להיות זר בשבילה.

 

הו רומיאו

הו רומיאו זאת היתה המשאלה שלי

בהביטי לאחור

הפכתי לאשת לוט

שנעצרה ועמדה דום

האם יש אהבה

או שזאת אולי פנטזיה?

או אהבת אמת

 

 

 

הלילה לא יהיה סבל

אני רוצה שהכאב יפסיק

אני רוצה שהיום יאיר

אני רוצה שהלילה יהיה כוכב

ושהלב ימשיך לפעום

שהדפים ימשיכו להיכתב

ושההכרה בי תהיה אמיתית

שהלילה לא יהיה סבל

כדי שאהיה שמחה

ואוכל לצעוד בגאווה

אם תהיה איתי

גם ברגעיי הקשים

גם ברגעיי הטובים

אם תבוא כמו בחלום

ומבטך יהיה חם ואוהב

בלי עלבונות וזלזול

עזבתי את אלה שעשו לי רע בחיים

אלה שזילזלו בכשרונותי

אלה שפיקפקו ביכולתי

אלה שצחקו על מראי

אלה שלא ידעו איך לקבל אותי כמו שאני.

 

כאשר נולדתי

נולדתי כיצור בריא

נולדתי בעיר ירושלים

עיר עם הרבה תרבויות

עיר עם אנשים שונים ומגוונים

עיר עם תושבים מאוד חמימים

עיר עם נוף יפה

 

חיה או מתה

לפעמים אני מרגישה מתה

אבל אומרים לי שאני חיה.

אומרים לי שאני חזקה.

אבל לפעמים אין בי כוחות.

מרגישה שהגוף לא כמו שהיה.

פגועה ממשברים שקרו.

הגוף והנפש אחד הם.

אומרים לי שהכל תלוי רק בי.

אבל אין לי כוחות

והמצב רוח קשה.

נאבקת כל יום מחדש.

חיה כל יום את היום.

הולכת לסרטים להצגות ולחוגים.

הולכת לעבודה ללימודים.

ואמשיך להיאבק עד יום מותי

 

 

שיר ליום ירושלים.

לעיר המוקפת חומה

לעיר עם הילה יפה.

זאת ירושלים שלי.

לעיר עם הרבה תושבים.

לעיר עם הרבה דתות.

לעיר עם הרבה כוחות.

זאת ירושלים שלי.

לעיר עם מוזיאון ישראל.

לעיר עם כנסת ישראל.

לעיר עם תיאטרון ירושלים.

לעיר עם תיאטרון החאן.

זאת ירושלים שלי.

לעיר עם הרבה תושבים.

לעיר עם הרבה דתות.

לעיר עם הרבה כוחות

זאת ירושלים שלי.

זאת ירושלים של העם.

זאת ירושלים של המדינה.

זאת ירושלים של הלאום.

זאת ירושלים של העמים.

 

כוכב עלית

אתה השתוקקת להיות כוכב.

יושב בלימוזינות ועדר מעריצים.

הרוצים אותך ורק אותך.

המקרקרים סביבך.

זה המחיר ששלמת בשביל שתגיע לצמרת.

עכשיו כבר לא תהיה יותר חופשי.

ותשתוקק לחזור לחופש

ולחיים הקודמים הפחות זוהרים והיותר שקטים.

אך אינך יכול כי הינך בתוך השואו.

ובעצם אתה רוצה שימשיכו להעריץ אותך.

אבל אתה רוצה גם זמן פנוי בשביל עצמך.

אך דע לך כשאתה בצמרת אינך יכול לעשות זאת.

הפרסום שזורם בעצמותיך

הוא גם הקושי שלך לחיות חיים שקטים ופשוטים יותר.

אתה כוכב עלית

כוכב עלית

super star

you want to be a star

sitting in llimousines and fans running after

you

who want only you and just you

this is the price that you pay for being in

show busines

now you will not be free

and you desire to get to your quiet

previous life

without glamour

but you can't ,because you are in the show

and you want them to admire you

but you want time for yourself

just know, when you are on the top you

can't

 

מעפר נבראת ואליו תשוב

מעפר נבראת ואליו תשוב

נבראת מעפר ואחרי מותך תשוב אליו

אך במותך יחיו חיים חדשים

וצאציך ימשיכו חיים חדשים

זהו מעגל החיים והמוות

שבמות אדם אחד יתחדשו חיים של אדם אחר.

במעגל החיים והמוות

הטרגי והעצוב

יש שמחה של מישהו אחר.

מעפר נבראת ואליו תשוב

 

 

 

 

You have been created from earth and after

your death you will return to it

However, in your death will be a new life

And your descendant will give a new life

This is the circle of life and death

When a man is dies a new life begins

In a circle of life and death

This tragic and the sad are

A joy to somebody new

From Earth you have been created

This is the circle of life and death

The mysterious and full of circle

Is nature but it's sacrifice

A circle with not return back

But a new life

beginning

This earth is a new start

And for all end is a new beginning

 

 

חלומות מתוקים

חלומות עצובים

חלומות נגוזים

חלומות ורודים

חלומות מתוקים

חלומות שמתגשמים

חלומות שנשארים

חלומות מלוחים

חלומות מתוקים

 

 

 

 

Sweet Dreams

Sad dreams

Hidden dreams

Pink dreams

Sweet dreams

Dreams that have been realized

Dreams that stay

Dreams that are salty

Sweet dreams

Dreams that have been realized

Dreams for sale

Dreams for rent

Dreams for the rich

Dreams for the poor

Pink dreams

Black dreams

Sad dreams

White dreams

Dreams for the lonely

Dreams for the lovers

 

אהבה

אהבה היא סוג של כימיה

אהבה היא סוג של פיזיקה

אהבה היא מלבלבת

אהבה היא שורפת

אהבה היא כואבת

אהבה היא אוהבת

אהבה לפעמים מקנאת

אהבה נפתחת כמו פרח

אהבה היא סוג של כימיה

אהבה היא סוג של פיזיקה

אהבה אינה ניתנת למדידה.

אהבה אינה משקרת

אהבה אינה שונאת.

 

Love

Love is a kind of chemistry

Love is a kind of physics

Love is a bloom

Love is burning

Love is hurting

Love is to be loved

Love is to be envious

Love can be open like a flower

Love is a kind of Chemistry

Love is a kind of Physics

love can't be measured

Love can't lie

Love can't hate

Love

 

 

 

 

שירלי שומרון

להיטים מכל הזמנים

כתבה ערכה ואיירה

שירלי שומרון

אפריל 2012

 

שירלי

שירים מכל

הזמנים

אפריל 2012


המשך
יצירה אחרת