אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » סיפורים קצרים » אורות מוזרים במדבר

 (קולות: 2)
מאת: ארמה אלון | 5 באוקטובר | 14:29

אלון לא הצליח להירדם, ישב על הסלע בפתח האוהל בהה באפלה, השמים זרועים בכוכבים

נחילים של גלקסיות עיטרו את השמים באורות זוהרים, המדבר היה שקט מדי פעם נשמעו קולות של

תנים מייללים, נביחות קצרות של שועלים, לפתע דממה השתלטה על המדבר, שקט מוזר

הכלבים חיפשו מסתור בקרבת האוהל," מה קרה לכם," שאל את הכלבים החוששים.

הם יללו בקול קורע לב. השייח התעורר," בני תכנס לאוהל אל תישאר בחוץ."

"מה קרה."

"הם מגיעים שוב" ומצביע לכוון צפון, אלון הסיט את מבטו לכוון צפון, אורות לבנים וכחולים

מהבהבים מעבר להר, צובעים את השמים מעבר להר בהילה מוזרה, צמרמורת אחזה בגופו

מסתכל על השייך, פעם ראשונה ראה אותו פוחד ומכווץ.

"שייח אתה בסדר, מי זה הם", שאל והוסיף עצים למדורה, הושיב בעדינות את השייח במקומו

הרגיל והכין כוס קפה, השייח התאושש לאט ולגם מכוס הקפה, גלגל סיגריות באיטיות.

"בני הם זה הם, אנחנו הבדואים לא מדברים עליהם לעולם."

אלון עמד ליד האוהל משקיף על האורות לאחר שעתיים הילת האורות התאחדה לנקודה

אור ממוקדת ונעלמה לשמים מותירה שובל של אור, כמו כוכב נופל אבל בכוון ההפוך לעבר

הרקיע, "ראית את זה שייח האור נעלם לשמים, אמר לו נרגש."

"ראיתי בני, אני מכיר אותך ואני משביע אותך שלא תעיז ללכת לכוון, מי שהלך לא חזר."

"תשב לידי, הלילה אנחנו כבר לא נישן", ישב ליד השייח הממלמל תפילות מן הקוראן ללא הפסקה.

"שייח אתה חייב לספר לי הסקרנות הורגת אותי, מה זה היה לכול הרוחות בהתחלה חשבתי שאני

הוזה, אפילו הכלבים שלך שלא יודעים פחד התכווצו כמו שפני סלעים".

השייח סיפר לו בהיסוס," האחרונים שניסו לחקור את האורות היו האנגלים, הם באו לפה מזמן

אני הייתי בחור צעיר, הם הלכו אל האורות ולא חזרו, רק אחד מהם נמצא על ידנו, יושב על סלע

ריק לחלוטין.

"מה זה ריק לחלוטין,"שאל אותו אלון.

"חוץ מלנשום הוא לא עשה שום דבר רצוני, אני זוכר את עיניו הכחולות, העיניים הם הפתח לנשמה

הם היו ריקות ללא רגש, האכלנו אותו ונתנו לו לשתות ללא תגובה מצידו, שום דבר.

משלחת אחרת של האנגלים באה לחפש ניצולים, הם לא מצאו שום דבר, לקחו את הבחור והלכו."

"עכשיו אני מבין את האמונה שלכם ברולות, הבחור המסכן נראה כקורבן של רולה, ריק מתוכן".

"אתה צודק בני, זה נראה אותו דבר, הבדואים לפעמים מתמודדים עם המציאות המוזרה

על ידי סיפורי פולקלור."

"לעולם לא ניגשת למקום."

"ניגשתי פעם אחת אם האנשים שלכם".

"מי אלו האנשים שלנו".

"הצבא הישראלי ועוד כמה דוקטורים, לקחתי אותם למקום, היה להם מכשירים בידיים

הם לא מצאו דבר."

"אתה זוכר איזה מכשירים היו להם".

"לא, חוץ ממכשיר אחד מוזר הוא השמיע קולות דומים לרעש של אצבע עוברת על שינים

של מסרק, היה מחובר לו מיקרופון קטן, השמיע כל הזמן נקישות אטיות, ברגע שהגענו

למקום הוא התחיל להשתולל ללא הפסקה, הנקישות הפכו למין חריקה ארוכה ורצופה

הם התרחקו מהמקום בבהלה. לבשו חליפות מוזרות עם בלונים של אויר, כמו צוללנים".

"מה הם אמרו לך."

"הם לא אמרו כלום, רק איימו עלי שלא אספר לאף אחד, אם אגלה ייקחו אותי לכלא יעלימו אותי

בלי להותיר עקבות".

"שייח אני מכיר אותך, אתה ראית משהו".

"ראיתי, ראיתי, אמר בהיסוס, אין להם עיניים של בדואי, רכן לכוון אוזנו של אלון ולחש הייתה שם

פעם מערה היא נעלמה, הקיר של הסלע עשוי מאבן אש, אחד הסלעים הקשים ביותר."

"אבן אש," שאל אלון, "אולי אתה מתכוון לאבן צור."

אני לא יודע איך קוראים לאבן בעברית, בימי קדם היו עושים ממנה כלים, סכינים, ראשי חצים

בקיצור הסלע היה חלק, משהו המיס אותו ואטם את המערה."

"סיפרת להם."

"לא, פחדתי שיעלימו אותי אם הם ימצאו משהו."

"שייח נראה לי שעשית בשכל שלא סיפרת להם."

"אני מקווה שהפעם יעזבו אותנו במנוחה, מה שחסר לי שיתחילו לחקור שוב פעם לחקור באזור."

"שייח מה אתה חושב על כל הסיפור הזה, מה הם מחפשים פה."

"אני לא יודע אם הסיפור נכון, שמעתי אותו מהזקנים כאשר הייתי קטן, הם חיפשו את האבן.

אבן שמחברת את היקום. אלוהים לא ברא את העולם שלנו לבד, הוא ברא עולמות רבים

בכל עולם הוא השאיר אבן המקשרת את כל הבריאה, בעצם זה לא אבן, זה רק דומה לאבן

קטנה אדומה ובתוכה משובץ גביש. מספרים על מלך של היהודים שמצא את האבן, הוא הפך

לחכם באדם יכול היה לדבר אפילו עם בעלי חיים".

"אתה מתכוון למלך שלמה."

"נכון שלמה, אני רוצה לתקן הוא לא מצא את האבן, האבן מצאה אותו, כאשר שלמה הרגיש

שמותו קרב, הוא קבר את האבן במדבר, אי אפשר להוריש את האבן לבנייך, האבן בוחרת את

היורש. הם יכולים לחפש אחריה לנצח ולעולם לא ימצאו."

"הם לא יודעים את זה".

"הם יודעים אבל הם לא יוותרו לעולם ותמיד יחפשו, יש דברים בעולמנו שלא מובנים ומוטב להניח

להם. אני שמעתי מהזקנים שיש ספר ליהודים שמנסה להסביר את היקום, את האור."

"יש ספרים כאלה, ספר הזוהר, ניסיתי פעם לקרוא לא הבנתי שום דבר."

"אולי פעם תבין, נפלאות דרכי אלוהים."

"שייח דרך אגב המכשיר שראית יכול להיות שהוא מונה קרינה ולכן מוטב שאף אחד לא יתקרב

למקום."

"מה זה מונה קרינה."

"היקום רוחש בקרינת רקע מאז שהוא נוצר, אתה יכול למדוד את קרינת הרקע, זה הרעש ששמעת

בהתחלה, אם יש קרינה רדיואקטיבית המכשיר מעלה רמת הנקישות לפי רמת הקרינה."

"קרינה זה דבר רע" שאל השייח.

"רע מאוד, אין לה ריח או טעם, אתה לא מרגיש כלום, הגוף שלך נרקב מבפנים, אם אתה לא מת

מהר סופך איום, אתה מת מסרטן לאט ובייסורים, על פצצת אטום שמעת."

"שמעתי דבר איום."

"האדם יכול לפעמים לעשות דברים נוראים."

"בני הפכת להיות המורה שלי, אני אוהב את זה."

"שייח בו נלך לישון, עוד מעט תזרח השמש, הם כבר הלכו."

אלון הלך לישון ולחשן ביקר אותו בחלומו, לחש לאוזנו.

הסיוט

בשעות אחר הצהרים ביום קיץ חמים, שלוות אלוהים

הבזק אור אדיר מטלטל את העולם, קורע רקיעים כחולים

אנשים ברחוב נהפכים לשקופים נשרפים בחלקיק שנייה

מביט בבהלה מערבה, פטריות שחורות של מוות צומחות

צצות מהאופק השרוף, להבות אדירות שורפות עולמות

ענני נשורת רעילה נושקים לקרקע בעדינות, הורגות ברכות

זעקות אנשים מבועתים, קורעות את דממת מלאכי השאול

פסים לבנים של טילים חוצים את השמים, בררת שמשונים

חלום בלהות נרקם מתוך מציאות הזויה, תפורה מסיוטים

אל תיתנו לסיוטי להתממש, הרוע אוסף כוחות אדירים

אלון התעורר משנתו מזיע כולו, מנסה לנער את הזוועות ממוחו חושש מהעתיד .

מקור - ארמה אלון
תגיות: מדבר
צפיות: 75

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לארמה אלון

יצירה אקראית

חיים רק פעם אחת, חיו אותם היטב. \ bar310

כדי לחיות כמו שצריך, חשוב לחיות את הרגע לפעמים. לא לחשוב מה אתה אמור לעשות עכשיו אלא מה אתה רוצה לעשות עכשיו. את זה גיבור היצירה, טיאגו יבין.


המשך
יצירה אחרת