חמישה חודשים של כתיבה ,של מאות שירים שאף פעם לא ראית וגם לא תראה ,שירים שאולי בעוד 10 שנים אוציא לאור ורק אז תדע מה באמת היה לי בלב , מה שהרגשתי , כמה כאב לי , מה שאתה חושב שהייתה הידלקות קצרה שהרסה הכל , אז תגלה מה באמת היה ..בדיוק לפני חמישה חודשים החלה הידידות עם הבן אדם הכי מושלם שהכרתי.

 
אני זוכרת את הרגע הראשון בו נפגשנו , איך לחצנו את היד ושמחנו כשגילינו ששנינו מאותה העדה , אני זוכרת כל שיחה, כל בדיחה,כל משפט ,כל ניתוח שלי לכל מילה קטנה שלך, כל צחוק , כל חיוך שגרמת לי , כל סיבוב בבית הספר איתך , כל חיבוק בבוקר , כל מחמאה וכל חלום , אותו חלום שחלמתי לילה לילה , עלייך , ועליי . אני זוכרת כשהיה לך רע על משהו,כל פעם שהרשת לעצמך להישבר רק לדקה או שתיים , כל רגע שבו הרגשת סתם עוד גבר לשנייה ,ואני ניסיתי להוכיח לך שלא, כל מילה שהוצאתי מהפה בניסיון לעזור לך , מילים שהערכת ושלא הערכת , אהבה שלא ראית ולא רצית והפסדת . אני זוכרת כל מבט שהזכיר לי כוכבים ,כל חיוך שגרם לצמרמורת וכל מילה שנאמרה מעומק הלב.

 
חמישה חודשים בהם אהבתי אותך,מדי פעם כעסתי עליך ,התאהבתי בך,דאגתי לך,צחקתי איתך , הייתי שם בשבילך , פשוט חמישה חודשים שבהם היית משהו מיוחד בשבילי.
חמישה חודשים בהם נהניתי וגם כאבתי , לדבר איתך,לצחוק איתך,לחשוב עלייך ובעיקר לאהוב אותך.
קשה לתאר את כל מה שיש בלב ובראש,כ"כ הרבה מחשבות,תהיות,רצונות,שאלות ותקוות.
כנראה בסופו של דבר יש רק דבר אחד שאני רוצה שתדע :שאהבתי אותך יותר משאהבתי את עצמי,שרציתי אותך מאושר יותר ממה שרציתי את עצמי מאושרת,שרציתי שתחייך תמיד גם אם זה על חשבון האושר שלי,שרציתי לגרום לך אושר ולתת לך אהבה , אני רוצה שתתן לי את ההזדמנות להגיד לך רק עוד דבר אחד קטן..אחרון ואז באמת יהיה אפשר להגיד להתראות.
אבל זה לא ייקרה , ואתה לא פה , וגם לא תיהיה .

 
אלו היו 5 חודשים שבהם למדתי המון , על עצמי , על אחרים , על החיים .

הייתי מאושרת,עצובה,מתוסכלת ,נפלתי בעיקר ,אבל גם עליתי , התחזקתי , התקרבתי לבורא עולם והודתי לו על כל רגע של צחוק ועל כל רגע של כאב כי אני יודעת שהכול זה מלמעלה ושכל דמעה שלי שלמרות שלא שווה שתרד עלייך לא יורדת סתם ויש לה חלק בסיפור הזה , אני יודעת שכל מה שקרה , קרה כדי שאני אלמד להבא איך להתמודד עם הדברים וכדי שאני אבין ואראה את החיים בצורה שונה , כדי שאני אדע להמשיך ולהעריך את החיים למרות שקשה לפעמים ולמרות שהלב שבור ולמרות שהתקופה קשה והורגת אותי מבפנים , ואני כן .

אני מעריכה את החיים ואני יודעת שהם מתנה וכמו שהתגברנו על דברים אחרים וכמו שאימא חזרה לראות , כמו הנס הזה שחשבנו שלא נצא ממנו לעולם, יהיו גם עוד ניסים בחיים שלי שדרך אגב רק התחילו ,ושגם מזה נצא , ושאהבה ראשונה ? זה רק ללמוד , וליפול וללמוד איך לעלות מהנפילה  . אלו היו חמישה חודשים של הרגשה שלא ניתן להסביר במילים של משהו שבא מבפנים,ששורף את הכל בדרך ואז גורם לחיוך בלתי מובן.

אם הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחורה לאותו יום של השיחה הראשונה,ליום של הטעות הראשונה,לאותו יום בו בפעם הראשונה גיליתי שאתה לא מרגיש כמוני וגם לא תרגיש,לאותו יום בו יכולתי להרגיש את הלב מתמלא בסדקים כשאמרת לי שלא תיהיה איתי , ושאתה אוהב את החברה הכי טובה שלי , לאותו יום שבו גיליתי דברים כואבים , לאותו יום בו ראיתי אתכם יחד, הייתי משנה הרבה והייתי מתנהגת אחרת , למדתי לפעם הבאה איך להתנהג ומה לעשות , למדתי לסמוך רק על עצמי , לעזור לעצמי , כי אף אחד אחר לא ייעשה את זה בשבילי . התבגרתי המון , למדתי להסתכל על הדברים מכמה נקודות מבט , לראות מה האחר מרגיש , לדאוג גם כשפוגעים בי , לעזור לעצמי , לעזור למי שמסביבי ופגוע , והכי חשוב להמשיך להיות אני . לא לתת לכל הסיפור לשבור אותי לגמרי, ולשנות אותי , למדתי מי באמת אוהב אותי , ומי באמת יהיה שם בשבילי בכל דבר , מי באמת דואג לי ואכפת לו ממני , למדתי לאהוב את עצמי יותר , את מי שאני מבפנים , את החוזק שלי , את העובדה שגם כשקשה לי אני לא משדרת את זה כלפי חוץ ולא מחפשת רחמים , את העובדה שאני יודעת שאני בן אדם טוב לא משנה מה אחרים יגידו , ושאני יצאתי הכי בסדר בסיפור הזה וחשבתי על הצדדים של 2 אנשים שהם בין האנשים שהכי חשובים לי בחיים , חשבתי על איך לא להרוס לך את מה שכל כך רצית וסיפרת לי שזה קורע לך את הלב לא להיות איתה ,ובגלל שרציתי לראות אותך מאושר יותר מאת עצמי , לראות את החברה שלי מאושרת , אמרתי לכם ללכת עלזה , אבל אתה הרסת ובדרך פגעת גם בה וגם בי ועל זה גם לא אסלח , לפחות היית עושה אותה מאושרת , אבל לפגוע בשתינו ?! את העובדה שאני לא מוותרת על העקרונות שלי ועל הכבוד שלי בשביל להשיג מה שאני רוצה .

מבפנים כן , בניתי שריון מסביב ללב , ולהתאהב בכזאת מהירות ? לא יקרה שוב , לא לפני שאבחן את כל האופציות , לא ליפול לרמיזות , לא לחשוב כלום לפני שאני מבררת , לא לחלום ולחיות בסרט שיהיה משהו , לא לשתוק ולתת לאנשים לפגוע בי , לא לתת לאף אחד להוריד לי את הביטחון העצמי , לא להתאהב לפני שאדע שגם הצד השני מרגיש משהו . כי כמה אפשר לאהוב ושזה לא יהיה הדדי ? צריך להיות לזה סוף .
גם אני עשיתי טעות והיא- להתאהב בך, אבל כנראה שגם מזה למדתי המון  , ולמדתי שמגיע לי יותר טוב ממך . גם אם אתה הכי טוב בעיניי כרגע, אני יודעת שאני אכיר מישהו שיהיה יותר טוב ממך ושכן יאהב אותי הפעם .

כבשת אותי בשנייה לא רק בגלל החיוך והעיניים שלך , אלא כי יש בך המון מהתכונות שחיפשתי בבחור , וזה מה שחבל , אבל מי יודע ? אולי קיים עוד אחד דומה לך , עוד אחד שיש בו מה שאני מחפשת והוא יקרה בדרכי ? הכל קרה כל כך מהר , וגם לא ידעתי , מה שנשאר עכשיו זה ... כלום . רק הזיכרונות , והדמיון שלי והחלומות שלי , והשירים שנכתבו . אני אוויר בשבילך , וכנראה שאני צריכה להשלים עם העובדה הזאת .

אני כבר לא חלק מהחיים שלך , אתה בחרת להוציא אותי מהם וזה הפסד שלך , וגם עם זה אני צריכה להשלים .אתה כבר לא מסתכל עליי , לא דואג לי , לא מתגעגע אליי אחרי שלא התראנו הרבה זמן , אם רק היית יודע כמה זה כואב , מעניין איך היית מגיב , מה היית משנה , אם בכלל היית משנה , גם עם כל זה אני צריכה להשלים .להשלים , וגם לשכוח , להשלים עם העובדה שזהו נ ג מ ר , להבין את משמעות המילה נגמר ,

את משמעות המשפט : אני כלום בשבילך , ולא נחזור לדבר . רק איך ? עם הזמן זה הולך ומשתחרר אני לא אשקר , יותר קל מההתחלה , וכבר יותר קל לי לשלוט בעצמי ולא לחשוב עלייך , אבל הלב כאילו מתעקש להשאיר אותך בפנים , אם רק הייתי יודעת למה הוא עושה את זה , זה בזבוז זמן , בזבוז דמעות כי כבר כל מה שהייתי צריכה ללמוד מהמבחן הזה של אהבה ראשונה למדתי , אז מה עוד נותר ? ללמוד איך לשכוח כשאוהבים עד טירוף ? מה עוד נשאר ? כמה כבר יש ללמוד ? אני רוצה ללמוד לאט לאט , בכל סיפור , לא הכל בבת אחת בפעם הראשונה .לא ידעתי שאפשר בכלל לאהוב ככה , ועוד אומרים שאחרי גיל 16 חווים אהבות אפילו יותר גדולות , אז זה אומר שאני עוד אוהב יותר ממה שאהבתי אותך ?! קשה להאמין , אבל הלוואי , הלוואי שזה יקרה אבל שאני אקבל את אותה אהבה בחזרה .

לא ידעתי שאפשר כל כך להתאכזב ולהיפגע , אבל כמה שסבלתי אני יודעת שזה מתגמד ליד מקרים אחרים , ושאהבה זה לא הדבר הכי קשה שיקרה לי בחיים .מה שכואב עכשיו , חוץ מזה שכבר אין כלום , זה להיזכר איך ישבתי ונשברתי , איך בכיתי ואיך סבלתי , איך נפגעתי , ואיך פגעת , ונפגעת , ואיך ילדה שהיא כמו אחות בשבילי נפגעה , ואיך בכלל הכל קרה ולמה הכל קרה , כואב להיזכר בטמטום שלי , זה לא כואב , זה מצחיק שהייתי ככה מפגרת , למדתי גם להיות יותר חכמה וחדת הבחנה . כואב שפתאום באים אליי פלשבקים של רגעים קשים , או של רגעים טובים שלא יחזרו , כואב ופשוט ח-ב-ל על כל הדמעות ועל כל הכאב והמועקה והאבן הזאת שהרגשתי בחזה יום יום דקה דקה במשך 5 חודשים . ואולי הגזמתי , ואולי קיבלתי הכל קשה מידי ... אבל זאת אני , רגישה , קשה , מנתחת הכל , ובגלל שזו פעם ראשונה זה כך , אני יודעת שבפעם הבאה זה יהיה הרבה פחות כואב , הפעם פשוט לא ידעתי איך להתמודד , בפעם ה-1 אף אחד לא יודע איך , וזה בסדר , זה אנושי , זה טבעי , והבכי גדול ככול שהיה שיחרר אותי וגרם לי להבין דברים , זה לא יהיה ככה בפעם הבאה , מבטיחה לעצמי .

למדתי המון על העולם,על התנהלות הדברים בעולם,על הוגן לא הוגן אבל בעיקר למדתי המון על עצמי.
5 חודשים שאני אוהבת אותך,שונאת אותך ומתגעגעת ברמה שבלתי ניתנת להסביר במילים . 
5 חודשים שאולי זאת לא תקופה ארוכה , אבל היא עברה כמו נצח וכל דקה רק יותר כאבה .
חמישה חודשים בדיוק היום .
עוד מעט חצי שנה , בתקווה שבחצי שנה כבר תיהיה הרחק מהלב שלי , כל כוכב שנופל , כל ריס שנושר , כל משאלה שאני יכולה לבקש , רק לבקש לשכוח אותך .

<!--[if !supportLineBreakNewLine]-->