טבע האדם הוא לשכוח

וחדל בדיבורים על טוב או רע

או אוהב ושונא.

כי ברייה מן הסוג הזה היא כל אחד מאתנו

זה רק פונקציה של זמן.

אבל מה שלבטח משותף הוא שריר השכחה

כמו תרופה בלי ממציא, סם משכח ללא תופעות לוואי.

אבל בל יהא טוב לאדם ניחן הוא גם בכושר הזיכרון,

זוכרת בפרטי פרטים מיותרים,

במיוחד  את הדברים שכנראה הייתי מעדיפה  לשכוח.

כך חוזרים אליי הימים והלילות.

את העבר המתוק השכחה מחבקת,

עד שנדמה שהיה רק חלום מתוק.

סבי וסבתי, ילדותי, תל-אביב.

אולי טבע האדם  הוא לזכור ולשכוח

כי בלי ניגודים אין דנים בברייה.

ומעתה זו תהיה החלוקה, ולא אם טוב הוא או רע.

כמו סיבוב כדור הארץ, עונות השנה,

נדידת הסלמון והצהבת החיטה,

כמו שהכול ברור וידוע בנוגע לדברים

כך רצוי שיהיה גם בנוגע לאנשים.