אברך את עיוורון הפלאים
שקיים והחיה בי אושר-
ולו יכולתי לראות את פני הדברים,
הייתי מכבה האור ומקווה לחושך.
באפלוליות רגעית לוחשות שפתייך באוזניי;
מה יפים הלילות החמים של הקיץ,
כשגופך הצמא לשוב שוב אלי,
מוצא נחמה בין כתלי זה הבית.
נגני לי עד אין קץ, מה טובים לי שיריך,
שהחיו בי רעד משכבר הימים.
ללא עיני העיוורות לא יכולתי אליך,
לחוש מנגינה מבין אצבעותיך,
המנגנות על גופי החבוי בסדינים.
|25 ביולי 2012 15:18|הודעות: 0|יצירות: 0