7:00 בבוקר הוא הוציא אותי מהמגירה,השמש הקטה בי בחוזקה
הסתנוורתי ויצא ממני ניצוץ קטן,הוא שלח את ידו לתוך מגירה
והוציא את שכנתי הקטנה והכניס אותה לתוך קופסא עם סוכר
הוציא,ושפך לתוכי,הכפית מבולבלת,היא קצת לבנה
פתח הוא עוד קופסא עם אבקה חומה ושוב היא צללה לתוך צנצנת
שונהה והתמלתה בזאת האבקה ונכנסה היא שוב לתוכי..
ואז,אחח איזה חום מטורף! מזה?! יוצאים ממני אדים!!
לקחתי נשימה חזקה,אני מתנחם,הרגשתי את קרירות החלב שנשפך לתוכי
בזרמים קטנים..פיייף ואני חשבתי שאני אתפוצץ בלי הנוזל הקריר הזה..
הוו והנה שוב שכנתי הקטנה נכנסת לתוכי ומתחילה להסתובב כמו רקדנית בלט
כל האבקות והנוזלים הכלו להתערבב בתוכי..וואוו הרגשה מיוחדת
כנראה שהגיע הזמן עכשיו אני על השולחן,מחכה,לא יודע למה
הרגשתי דיגדוג קטן ליידי וריח מתוק שמעתי רישרושים של שקית נפתחת,התרגשתי
היא יצאה ופתחה בקול גדול: וואו סוף סוף הוציאו אותי מהשקית הזו,נהייתי כבר כל כך רכה
אני מרגישה שאני ימות עוד כמה ימים,אולי בגלל זה הוא הוציא אותי מהניילון הזה..
כל כך נהנתי לשמוע את סיפורה על החופש הזה,מיוחד
לפתע הרגשתי על עצמי מגע של שפתיים קרות וריח ניקוטין..הבנתי שזמני הגיע
שמעתי את חברתי החדשה צוקעת איייי הוא מכאיב ליי הוא נושך ולועס אותי בחוזקה
ובתוך פיו התערבבנו הנוזל שלי והיא,הרגעתי וריכחתי אותה אמרתי לה אל תדאגי
את יותר מתוקה,עוד דקה אנחנו נעלם לנצח אל תוך ביטנו ונאבד זה את זו ורק רציתי שתדעי
שהיה לי בוקר מושלם,שמחתי להכיר אותך ואולי גם ניפגש בבוקר הבא.