Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/modules/show.full.php on line 249 Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/classes/comments.class.php on line 191 Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/classes/comments.class.php on line 191 Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/classes/comments.class.php on line 191 Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/classes/comments.class.php on line 191 טיול שורשים » Proza.co.il | הבית של היצירה בישראל | אומנות, פרסום יצירות, מאמרים

אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » סיפורים קצרים » טיול שורשים

 (קולות: 42)
מאת: igor_ivnitsky | 17 במרץ | 11:31

טיול שורשים

דימה גלינסקי גדל בעיירה קטנה במערב בוקובינה שבאוקראינה. כמחצית מתושבי העיירה היו יהודים. המחצית האחרת היתה מורכבת מרוסים, פולנים, אוקראינים וסלאבים אחרים – אנשים שסבתא של דימה נהגה לכנות "גויים". מלחמה בלתי פוסקת התנהלה בין שתי המחנות. דימה תמיד היה בכוננות ספיגת מכות מהבריונים הבלונדיניים שהסתובבו ברחוב בחבורות של 4-5 איש. אולי זה היה אפילו עדיף בעיניו מגרפיטי "דימה – ז'יד" בחדר המדרגות. הרי מכות לא הצריכו לצבוע את הקיר מחדש בכל פעם.

דימה דווקא לא שנא גויים. בטח שלא גויות, בעלות העיניים הכחולות. אפילו יצא פעם עם אחת, לנה שמה, למורת רוחה של משפחתו. לא סתם אחת, בחורה הכי יפה בבית הספר. היא היתה בחורה פשוטה, אך יפיפייה וטובת לב. כנראה שדימה כבש את ליבה בזכות חוש ההומור היהודי שלו, בזכות נימוסיו שהפגין ללא דופי כלפי העלמה הצעירה, אולי גם בזכות להט נשיקותיו בחדרי המדרגות החשוכים. או שאולי סתם היא אהבה יהודונים שמנמנים. לפחות הם לא משתכרים ולא מרביצים לנערותיהם.

השאלה "מה היא מצאה בו?", למרבית ההפתעה, לא היתה היפותטית ומאד סיקרנה כמה אנשים מ"המחנה השני", ביניהם גם חברה לשעבר של לנה. על מנת לבדוק את השערותיהם לגבי מקור כוח המשיכה של דימה בצורה מדעית, הם פשוט פירקו אותו במכות. חבורה של 5 אנשים, שכל אחד מהם לבד היה יכול להרוג את דימה בידיים ריקות. זה כאב, אבל לפחות הפעם דימה הרגיש שהוא לא סופג מכות בגלל יהדותו, אלא בהיותו מכונת אהבה משומנת, מעין sex machine משיר של ג'יימס בראון. אפילו עברה בו מחשבה שאם יהרגו אותו, זה ייחשב ל- passion crime. זה מילא את דימה בתחושת חמימות נעימה והעלה חיוך על שפתיו, בעודו מאבד את הכרתו.

כשהוריו של דימה מצאו אותו בבית החולים העירוני, חבול ומדמם, המשפט הראשון שלהם היה: "זהו. עולים לישראל". דימה ניסה להסביר שלא מדובר בהתנכלות על רקע לאומני אלא יותר משהו כמו דו-קרב ג'נטלמני על ליבה של נערה חסודה, אך הוריו לא היו מוכנים לשמוע. דימה קיבל אורכה של כמה חודשים על מנת לסיים את בית הספר התיכון, במהלכם הוריו טיפלו בסידורי הנסיעה, וכעבור כ- 3 חודשים המשפחה המאושרת נחתה בנתב"ג, נרגשת לקראת חיבוקו החם של העם היהודי.

כמה פקידי סוכנות עייפים, מצוידים בדגלוני ישראל, פגשו את דימה ומשפחתו, יחד עם כמיליון עולים נוספים שעלו בתחילת שנות התשעים, בשדה התעופה. חיבוק העם היהודי נראה יותר כמו פרוצדורה ביורוקרטית ארוכה, אשר כללה תשאול של אביו של דימה על ידי נציגי מוסד, בתקווה לדלות ממנו כמה פרטים על הצבא האדום בו הוא שירת לפני כ-30 שנה כאפסנאי. אחרי הגעת המשפחה למרכז הקליטה בבת-ים, דימה המשיך לחפש את חיבוק העם היהודי. אולם החיבוק היה בורח לו בין זרועותיו. אלא אם ניתן להחשיב צעקות של הערסים הבת-ימיים "רוסי, לך הביתה" לחיבוק. "למה רוסי?", היה מהרהר דימה, "מה, הם לא מבינים שאני יהודי, בדיוק כמוהם?", והיה הולך הביתה, כפי שהם הציעו לו באדיבותם – למרכז הקליטה העירוני של בת-ים.

עברו שנתיים. דימה למד עברית, סיים מכינה, עשה פסיכומטרי והתקבל לעתודה אקדמית. הוא למד חשבונאות וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא אהב וגאה להיות סטודנט של האוניברסיטה העברית. הוא אהב ללמוד במקום, בו יהודי יכול להתקבל בזכות כישוריו, מבלי צורך להפעיל קשרים ולשלם שוחד, כמו שהיה נהוג באמא-רוסיה. הוא ראה את עצמו הופך להיות מלח הארץ. אבל מלח הארץ ראה את זה קצת אחרת. למרות שהפעם לא היה מדובר בערסים מבת-ים אלא באוכלוסיה אבוריג'נית מרחביה, גם הם לא מיהרו לחבק את קבוצת הרוסים המבודדת שהצליחה להיכנס למועדון הסגור של בית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית. הם כמובן לא הציעו לרוסים ללכת הביתה (לא לרוסיה ולא למרכזי הקליטה), אך גם לא מיהרו לשבץ אותם לקבוצות הלימוד שלהם ולהזמין למסיבות שלהם. ומה פלא, הרי זה היה 18 שנה לפני ערבי ההצדעה לכבוד 20 שנה ל"עלייה הגדולה" ו-16 שנה לפני שפורסמה כתבה ב"כלכליסט" על כך שיהודי ברית המועצות הצילו את ישראל, הן כלכלית והן דמוגרפית. מי היה יכול לדעת זאת בתחילת שנות התשעים? אפילו לא החבר'ה מרחביה, הרי זה לא משהו שהוריהם טרחו להסביר להם וגם לא משהו שכתבו אז בעיתון "הארץ".

דימה עשה את שירותו הצבאי, בתום הלימודים, במנהל התשלומים של צה"ל. באמצע שנות התשעים, תקופה בה התחיל את שירותו, כבר היה יותר מקובל להיות רוסי משכיל ומצליח. האבוריג'נים נכחו לדעת שלא כל הרוסים "אלכוהוליסטים וזונות". אפילו החלו לשבץ עתודאים ממוצא רוסי בצה"ל בהתאם למקצוע אותו למדו במסגרת העתודה. החליטו לקחת סיכון. אולי לא כולם מרגלים פוטנציאליים. דימה מיצב את עצמו כ"בחור רוסי טוב, קצין אקדמאי, רואה חשבון", היה מוערך מקצועית, אהוב על חייליו ועמיתיו, והתקדם כמו טיל לתקן של רב סרן. אחרי שני תפקידים בתקן של רב סרן, הראו לדימה את תקרת הזכוכית שלו. תפקידי סא"ל שמורים למלח הארץ. לפעמים לדרוזים. דימה לא האשים אף אחד. מה הם ידעו? הרי נותר לו להמתין עוד כ-10 שנים לערבי ההצדעה לעולים בחסות ראש הממשלה.

דימה החליט לנצל את השנתיים האחרונות של שירות הקבע למהפך. מהפך שיעזור לו לשבור את תקרת הזכוכית בקריירה האזרחית שלו, אחרי שישתחרר מצה"ל. דימה גלינסקי הפך להיות דניאל גולן. מבטאו הרוסי נעלם, אחרי כמה עשרות שיעורים עם מיטב המומחים לדבר. ראשו המקריח שודרג לקרחת אופנתית. משקפיו הגדולות עם עדשות עבות הוחלפו בעדשות מגע. דימה, או בעצם דניאל, בילה ארוכות בחדר כושר והלך להשתזף במכון שיזוף עד שעורו החיוור קיבל גוון אבוריג'ני. דניאל למד תרבות של small talk ופנה לאנשים "אחי". דניאל הפסיק לצאת עם בחורות ממוצא רוסי. ניתק קשרים עם חבריו ממוצא רוסי. הפסיק לקרוא את דוסטוייבסקי ובולגקוב. הפסיק ללכת להצגות של תיאטרון גשר. הפסיק לענות כשפנו אליו ברוסית. המעיט בביקורי הוריו. לקראת שחרורו מצה"ל, השמיט מקורות חייו את מקום לידתו וידיעת השפה הרוסית.

דניאל גולן, רווק בשנות השלושים המוקדמות לחייו, נראה טוב, שוכר דירה בפרויקט יוקרתי ביפו, יוצא עם בחורה מצפון תל אביב (דור שלישי בארץ, סבא וסבתא עלו מרוסיה מזמן), מועמד לשותפות במשרד רואי חשבון מביג 4. מדבר קצת רוסית. למד בילדות מהמטפלת שלו או מהטבחית של הוריו. הוא כבר לא זוכר מאיפה. משתמש בשפה המוזרה הזאת פה ושם, אם צריך משהו בענייני עבודה. הרי השוק הרוסי נפתח למשקיעים זרים והרבה לקוחותיו מגששים בכיוון זה.

עוד ערב שקט בדירת הרווקים היוקרתית של דניאל ביפו. בציפייה לחברתו, דניאל מזמין סושי ופותח בקבוק יין שעלה לו 300 ₪, לתת לו לנשום קצת. נשמעות דפיקות בדלת. זר גבוה ומסתורי, לבוש בגלימה שחורה עם קפוצ'ון המסתיר את פניו, ניצב בפני דניאל.

"דניאל גולן?" שאל הזר והרים את ראשו. לזר לא היו פנים. רק כתם שחור והקפוצ'ון שמסביבו. דניאל קלט שזה מלאך המוות. "דניאל גולן?", חזר הזר על שאלתו. קולו של הזר הגיע מקרביו. "הגיעה שעתך, דניאל גולן, תתלווה אלי", אמר הזר. "יש לך בלבול, אדוני", ענה פתאום דניאל במבטא רוסי כבד, "אני לא דניאל, אני דימה גלינסקי, אתה יודע, רוסי". מלאך המוות נעץ את עיניו הלא קיימות בדניאל, צחקק ואמר "תירוץ כזה עוד לא שמעתי. תראה מה כתוב על הדלת שלך, טמבל – דניאל גולן". "לא, זה לא זה", המשיך להתחנן דימה-דניאל במבטא רוסי מזויף, "זה פשוט השתלב יותר טוב עם הסביבה, אתה יודע, הכיתוב יותר התאים לדלת". "טוב, תראה לי תעודה מזהה", התרכך מעט מלאך המוות. אך בכל התעודות המזהות של דימה היה כתוב "דניאל גולן" – בתעודת הזהות, ברישיון הנהיגה, בתעודת רואה החשבון. "אני דימה, דימה גלינסקי, זאת טעות", התחנן דימה. "דימה גלינסקי", הרהר מלאך המוות בקול, "אני פעם שמעתי על דימה גלינסקי. הוא היה אמור להתחיל לעבוד במשרד האוצר אחרי שירותו הצבאי במנהל התשלומים של צה"ל. בגיל 40 הוא היה אמור להפוך לשר האוצר שיציל את ישראל ממשבר כלכלי עמוק. בגיל 45 הוא היה אמור להתמנות לשר החוץ של מדינת ישראל. בגיל 48 הוא היה אמור לקבל פרס נובל לשלום על השגת שלום עם סוריה ולבנון. הוא היה אמור למות בשנתו בגיל 90. אבל הוא נעלם בגיל 28 בערך. אף אחד לא מוצא אותו. ואין מישהו אחר שיעשה את מה שהוא היה אמור לעשות. כנראה אחד מעמיתיי התמרד ולקח את דימה בלי לקבל אישור מהבוס שלמעלה. על כל פנים, מבחינתי שעתו של דימה טרם הגיעה. אבל שעתך כן הגיעה. עכשיו." "אבל אני דימה, דימה הרוסי, אפילו תכננתי לעשות טיול שורשים בבוקובינה שבאוקראינה", בכה דימה-דניאל. "בוא איתי, דניאל גולן", ענה מלאך המוות, "אני אקח אותך לטיול השורשים".

 

איגור איבניצקי

ספטמבר 2011

 

 

 

צפיות: 596

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לigor_ivnitsky
תגובות:
כותב: אנונימוס | 31 בינואר 2012 14:36 | הודעות: 0 | יצירות: 0
זה מסוג הדברים שהייתי מציג בסדנה לכתיבה יוצרת.
כותב: igor_ivnitsky | 31 בינואר 2012 14:52 | הודעות: 6 | יצירות: 18
זה מסוג הדברים שהייתי מראה לפסיכולוג...
כותב: אירה מרגוליס | 4 בספטמבר 2012 16:18 | הודעות: 0 | יצירות: 0
רק מי התעסק אי פעם בדלמה לגבי הזהות מסוגל להבין. נכון ומבריק!
כותב: topazu | 12 בדצמבר 2013 13:05 | הודעות: 1 | יצירות: 0
אהבתי

יצירה אקראית

חתול שחור חתול לבן/ארמה אלון \ ארמה אלון

כילד גדלתי בלהקת חתולים לבנים ושמנמנים

חתלתול שחור ורזה,פליט מגיטו חברתי חונק

כשגדלתי הבנתי,שהכבלים שמונעים ממך לעוף

נימצאים עמוק בתוך נשמתך,לא הכסף,מעמד,צבעך

ימנעו ממך להיות אדם שלם ומאושר


המשך
יצירה אחרת