Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/modules/show.full.php on line 249 Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/classes/comments.class.php on line 191 Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/classes/comments.class.php on line 191 Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/classes/comments.class.php on line 191 Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/classes/comments.class.php on line 191 Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/classes/comments.class.php on line 191 Deprecated: preg_replace(): The /e modifier is deprecated, use preg_replace_callback instead in /home/prozaco/public_html/engine/classes/comments.class.php on line 191 אופטימיות זעירה » Proza.co.il | הבית של היצירה בישראל | אומנות, פרסום יצירות, מאמרים

אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » סיפורים קצרים » אופטימיות זעירה

 (קולות: 51)
מאת: igor_ivnitsky | 17 במרץ | 11:14

אופטימיות זעירה

מוקדש לליידי גאגא, הגדולה מכולם

אני חושב שאשתי היתה ראשונה ששמה לב שמשהו לא בסדר איתי. שרתי במקלחת או משהו כזה. הייתי מבסוט מעצמי. "מה קורה לך?", שאלה, "ממה אתה כל כך מרוצה? הרי החיים בזבל. משבר האשראי, האיום האיראני, המחאה החברתית. לא מספיק לך?". לא רציתי לספר לה שאני מזיין כוסית צעירה ממני ב-15 שנה, אז אמרתי שאני מאד אופטימי ביחס לשוק הנדל"ן בפתח תקווה. הרי ליידי גאגא אמורה להגיע בקיץ לאצטדיון אם המושבות. אומנם ליידי גאגא לא ממש הטיפוס שלי, אני יותר בקטע של דיפ פיורפל ובלאק סבאת', אבל זה ממש שם אותנו על המפה. ניו יורק, פריז, לונדון, טוקיו ... ועכשיו גם פתח תקווה. מחירי הנדל"ן בטח ירקיעו פה שחקים. הדירה שלנו באם המושבות, שגם ככה עלתה תוך 5 שנים מ-900 אלף ₪ למיליון וחצי, בטח תעלה איזה 3 מיליון. דולר, לא שקל. פתח תקווה הולכת להיות מנהטן של גוש דן. "אולי כדאי שתיבדק אצל רופא", הגיבה אשתי, "רק לפני חודש שדרגת ביטוח מבנה למקרה של נפילת כלי טייס. מה פתאום נהיית כזה אופטימי?".

הייתי צריך לדבוק בשקר אודות מקור האופטימיות שלי. לא רציתי שאשתי תחשוד שאני מזיין מהצד. אז קבעתי תור לרופא. אשתי התלוותה אלי, כדי לוודא שאזכה לטיפול הולם, שלא אסתפק בטיפות אף וקולדקס כהרגלי. "זה בטח משהו פסיכוסומאטי", אמר הרופא, אחרי שמישש אותי במשך רבע שעה. "אתה בטוח שלא כדאי לעשות סי.טי.?", שאלה אשתי בדאגה. "לא רואה סיבה לכך", ענה הרופא, תוך הקפדה על מדיניות קופת החולים לחסוך, ככל הניתן, בבדיקות יקרות, על מנת שיישאר כסף לבונוסים לבכירי הקופה ולתשלומים מנופחים לבתי מרקחת בבעלות מקורביהם, "אני ממליץ לכם לפגוש פסיכולוג. אומנם זה לא שירות שכלול בסל הבריאות, אבל אני חושב שזה די חיוני במקרה שלך. אתה יודע, כדי שהאופטימיות לא תשתלט עליך לגמרי".

פסיכולוג היה בחור צעיר ונחמד. הוא היה די בתחילת הקריירה שלו (נו טוב, לא רציתי לשלם יותר מדי על השטות הזאת) ושידר סוג של חוסר בטחון. במקום להראות לי כתמי רורשאך, שאל אותי שאלות בנוגע לתפיסתי על העתיד. עתידי, עתידה של מדינת ישראל, עתידו של כדור הארץ. אני המשכתי לדבוק בגישה אופטימית, בעיקר למען העקביות. תיארתי לו שיפור ניכר בעתידי הכלכלי בזכות ליידי גאגא, עתידה של מדינת ישראל גם נראה לי די מבטיח בזכות צה"ל – צבא הכי חזק בעולם, וכדור הארץ – טוב, בטח עוד מעט ימציאו מקור לאנרגיה בלתי נדלית וזה יפתור בעיות של עוני וזיהום. הפסיכולוג נראה מודאג וצירף אותי לקבוצת תמיכה לאופטימיסטים.

חברי קבוצת התמיכה היו אנשים מעניינים, אינטלקטואלים-שמאלנים ברובם וניהלו ויכוחים חריפים בנושאים הכי אקטואליים. בניגוד למנחה הקבוצה, ליכודניק זקן, הם לא ראו במציאות הקיימת המצב היחידי האפשרי שיש לשמרו שחלילה לא ידרדר, אלא דנו באופטימיות אווילית ביתרונות השלום ובדרכים להשיגו. חרף מאמציו של הליכודניק הזקן שניסה להרביץ בנו תורה, אני זרמתי עם הקבוצה ואט אט גיבשתי את תפיסתי המדינית, דבר שלא טרחתי לעשות במשך 20 שנות חיי בארץ, מאז שעליתי בתחילת שנות התשעים.

"תראה את החארות, הערבים האלה", אמרה אשתי כשחזרתי הביתה מעוד פגישה של קבוצת התמיכה, "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נתונים לפיהם אנחנו נהיה במיעוט בעוד 40 שנה". "הבעיה אינה דמוגרפית", עניתי לאשתי, "הבעיה האמיתית היא שאנו רואים באזרחי מדינת ישראל ממוצא ערבי סוג של סרטן שמתפשט אצלנו בגוף. כל עוד לא נשנה את גישתנו, לא נוכל להשיג שלום". אשתי נראתה מזועזעת. המשכתי לפרוס בפניה את משנתי. כשאמרתי שאבו מאזן ואולי גם בשאר אסד הינם פרטנרים לשלום ושחלקנו באי-השגת השלום לא פחותה משלהם, התחילה לבכות. אחרי שהוספתי שזכותו של העם האיראני לגרעין היא בדיוק כמו זכותנו, התקשרה והזמינה אמבולנס.

שני סניטרים עם אלונקה הכניסו אותי לניידת של מד"א אשר לקחה אותי לבלינסון. מנהל חדר מיון נראה מוטרד. הפעם לא חסכו, לא בסי.טי. ולא בכל מיני בדיקות פולשניות. למחרת מנהל מחלקה פנימית הגיע עם גזר הדין: "מצאנו את מקור האופטימיות שלך. הוא נמצא במעי הגס. זה התחיל כנראה מאופטימיות זעירה, גוש קטן בכותר של 5 מילימטרים שהיה ניתן להוציאו בקלות אילו אובחן בזמן. כעת האופטימיות התפשטה ואין לנו ברירה אלא להסיר את המעי הגס בשלמותו. אל תדאג, אנחנו מנוסים בניתוחים מהסוג הזה. נחבר את המעי הדק שלך לרקטום ותוכל להמשיך לחיות כמו בן אדם נורמאלי".

התעוררתי אחרי הניתוח, כשגופי מחובר לצינורות אשר הוציאו ממני שתן וחרא והכניסו נוזלים מזינים. חלל הבטן כאב נורא. כל תנועה קטנה הדהדה בגוף ועוררה את מוקדי הכאב. אחרי יומיים חטפתי זיהום וטופלתי באנטיביוטיקה. הליכודניק הזקן הגיע עם קבוצת התמיכה לבקר אותי. נראה לי שפשוט רצה להדגים מה מצפה להם אם לא ישנו את גישתם לחיים.

כעבור שבוע ניסיתי לחרבן לראשונה בכוחות עצמי. התפתלתי מכאבים על האסלה. הרגשתי כאילו פלוגת קיפודים עוברת דרך גופי ויוצאת לי מהרקטום. "איך אתה מרגיש?", שאלה אשתי, כשיצאתי משירותים, מכוסה בזיעה קרה. "החיים הם שק חרא", עניתי לה, "שחונק אותך, עד שתתחיל לחרבן קיפודים". "לפחות החלמת, אני רואה", ניסתה לעודד אותי, "וגם יש לי הפתעה בשבילך – קניתי לנו כרטיסים להופעה של ליידי גאגא בפתח תקווה". "נקווה שהיא לא תבריז, כמו כל החארות השמאלנים האלה", עניתי לה.

 

איגור איבניצקי

דצמבר 2011

צפיות: 714

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לigor_ivnitsky
תגובות:
כותב: אשתך האוהבת | 31 בינואר 2012 14:44 | הודעות: 0 | יצירות: 0
אלה פרטים די אינטימיים על משפחתנו...
כותב: igor_ivnitsky | 31 בינואר 2012 14:53 | הודעות: 6 | יצירות: 18
התחתנת עם סופר. יש לזה מחיר.
כותב: אשתך האוהבת | 31 בינואר 2012 14:59 | הודעות: 0 | יצירות: 0
אבל התחתנתי עם רואה חשבון!!!
כותב: ronim | 29 באפריל 2013 04:38 | הודעות: 1 | יצירות: 1
נהניתי מזה. אתה טוב. וזה נדיר למצוא מישהו שמסוגל לתת אמת, לא להישמע בדיוק כמו אתגר קרת ולהיות נסבל. תודה לך. מקווה שזו הקריירה שלך.
כותב: igor_ivnitsky | 3 במאי 2013 19:11 | הודעות: 6 | יצירות: 18
תודה. זאת הקריירה שלי בלילה. ביום אני רואה חשבון מרובע בשירות המדינה :-)
כותב: אלישע עשיאל | 30 בספטמבר 2014 23:35 | הודעות: 0 | יצירות: 0
אהבתי זה חביב
מה שהפריע לי , שניראה שיש כאן ביקרות חברתית , והיא מזויפת . הוא למעשה משקר , והוא מבסוט לבסוף בגלל שהוא הצליח לשמור את הסוד בעוד ובעוד שקר . הוא משקר ומוכן לשקר גם לרופא . והוא שקרן שבסוף סובל בפי הטבעת שלו ... פשוט בגלל שהוא משקר . האופטימיות שלו היא שאפשר לשקר , אפשר להסתיר אפשר לשמור סוד , ואפילו אשתך שקשובה לך גם כשאתה מתקלח לא תגלה את האמת . אני יכול לסובב את העולם בשקרים ותצא מזה . או שלא ...
כתוב יפה רק הרעיון מעוות אילו פשוט היה מבסוט משיר חדש ששמע , או מסיפור שקרא . והוא מספר זאת לאשתו אז , באמת הביקורת החברתית נשמעת .

יצירה אקראית

פרש הדרכים/ארמה אלון \ ארמה אלון

נוסע בדממה בכבישים ללא תכלית ברורה

לפעמים שוכח מאיפה באתי ולאין אלך

מכיר כול מהמורה,אנשים עושים שלום

חולף על פני אנשים מוכרים,כמו חלום


המשך
יצירה אחרת