נזרע בגופי, נבט מבשרו,
שחלחל והכה שורש איתן.
גזעו שתול היטב בליבי הבשרני,
ממנו הצמיח שורש עורקי נוסף.
שולח זרמי דם נגוע,
שט בנהר דמי הפנימי.
כל פעימה, היא משותפת.
כואבת בבשר החי,
כל נשימה נעתקת,
חונקת דמעותיי.
לפרקים מבליח
לימים בורח.
השאיר הנטע
וזר בשדה חורשים.
חפצתי שיפלט מגופי
וכעת שנפלט כמו אדווה אל הסלע
פנים תוכי ריק ושומם.
כיער עבות, אפלולי.
קראתיו שישוב אל קרבי,
בודדה ואילמת, נותרתי.
מיותמת מאהבתי,
שהנביטה זרעה
ופרחה לי.