אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...

כתיבה » סיפורים קצרים » הגרמופון הישן

 (קולות: 3)
מאת: ariesh | 30 בינואר | 21:31

הגרמופון הישן \ אריה שבצ'נקו

 

אלכס ישב על הספה ובהה על סיבובי מחוג השניות. השעון המעורר עמד על הטלוויזיה בפנת דירתו, ועם כל תיק ו-תק הרגיש אלכס שחייו מטפטפים ממנו. עד לשעת יציאתו נשארו עשרים דקות, אבל הוא היה מוכן כבר מלפני חצי שעה. התקלח, התלבש, הכין סנדוויץ'. ועכשיו  לא נשאר לו שום דבר אחר חוץ מלשבת ולבהות עד שהסעתו תגיע.

כבר כמה שנים עבד אלכס בחברת ניקיון. הוא התחיל לעבוד שם עוד בזמן הלימודים. המשכורת הייתה מינימום, בלי שעות נוספות וללא תנאים סוציאליים, אבל זה התאים לשעות הלמוד והמחשבה שזה זמני – רק עד תום הלימודים – ניחמה אותו ולא נתנה להתייאש. הוא עבד בערבים ובלילות. בעיקר בלילות. כשאף אחד לא נמצא במשרדי עורכי דין, רואי חשבון, אולמות אירועים, כשאף אחד לא עמד לו על הראש עם הנחיות מטופשות. כך אהב. היה לומד בבוקר, מגיע הביתה, מכין שיעורים, ישן, הולך לעבודה. בשובו לקראת בוקר, היה מסים את שיעורי הבית ואפילו תופס תנומה קלה לפני השיעור הראשון. אלה היו החיים שלו. לימודים – עבודה, עבודה – לימודים. והרבה תקוות וחלומות באמצע. עד אותו חודש מחריד בו כל התקוות קרסו בבת אחת. הוא נכשל. נכשל כמעט בכל המקצועות. הציונים שלו לא היו גבוהים מספיק והוא לא הצליח לשפרם, לא במועד ב' ולא ב-ג'. הוא זומן לפגישה במשרדו של דיקן וכשיצא משהו נשבר בתוכו. הוא הלך הביתה ונרדם ללא חלומות. למחרת בקש מהמפקח שלו להציב אותו למשמרת כל לילה. ניתק קשר עם כל החברים שלו ולא יצא לבלות. חייו קפאו. השעון המעורר הישן שלו הער אותו כל יום שעה לפני יציאה לעבודה, הוא אף פעם לא התעייף השעון, לא נעצר, לא שיקר, אפילו סוללה שלו לא נחלשה. כל הזמן עמד על מקומו.

כל יום, ותר נכון לומר, כל לילה, ניקה אלכס משרדים, מסדרונות, אולמות. נטול מחשבות, נטול חלומות, נטול תקוות.

צופר המכונית הער את אלכס מהקיפאון הזמני – ההסעה הגיע. המפקח שמעון היה דייקן ומכיוון שאלכס אף פעם לא איחר ותמיד היה מוכן, סמפט אותו קצת יותר מאחרים.  וגם מפני שאלכס אף פעם לא התווכח, לא שאל שאלות והיה מוכן לבצע כל מטלה. גם היום לקח את אלכס לאתר שאף אחד אחר לא הסכים לנקות. אולם אירועים ישן ונטוש באזור התעשייה של חיפה. מישהו קנה את השטח ורצה להפכו למועדון חשפנות נוסף, אך לפני תחילת השיפוצים היה צורך בניקיון ראשוני. כל החפצים הגדולים כבר הוצאו מן האולם ונותר רק לפנות את כל הזבל הקטן והמעצבן – כיסאות שבורים, שולחנות רקובים, בדם, ניירות, זכוכיות... צריך היה לחשוף את הרצפה ואת הקירות מערמות הלכלוך האינסופיות. מתוך המכונית נתן שמעון את הוראותיו האחרונות לאלכס, אמר כי יחזור לאסוף אותו בבוקר, נסע לישון בביתו ואלכס נשאר לבד.

הוא עשה סיבוב במקום. בחן מאפה כד להתחיל, מה כדי לעשות מיד ומה לדחות לאחר כך. תחילה הוציא את הדברים הקלים. הוא הספיק לפנות כבר חצי אולם מהכיסאות המפורקים כשהרגיש צמא. הוא חזר אל התק שלו והוציא טרמוס עם תה. שתה בתענוג ובשקט. הוא אהב את התה מהטרמוס. זה זמן רב, היה תה המשקה האהוב עליו. כשסגר את הפקק ראה פתאום דלת בפינת האולם. דלת שקודם לכן לא שם לב אליה. בסקרנות הוא נגש אל הדלת ופתח אותה. הוא ראה חדר קטן, כנראה חדר הלבשה או מחסן, ועל הרצפה המכוסה שברי זכוכיות ופיסות נייר צהובות ראה גרמופון ישן. עם ידית קטנה מהצד, כמו בסרטים ישנים. אלכס הרים אותו על השולחן המתנדנד, תוהה האם הדבר הזה עדיין עובד. עיניו קלטו ארון בפינה חשוכה. הארון היה נעול ואלכס בלי היסוס שבר את הדלת. בארון, על מדף בודד, שכב תקליט ישן, קטן, שחור ומאובק. אלכס לקח אותו לידיו ונשף עליו בחוזקה. ענן אבק התפשט לאוויר, וכשאלכס הפסיק להתעטש, הוא ראה שהתקליט שלם, כמעט ללא שריטות. הוא נגב אותו בעדינות, הנח אותו על הגרמופון וסובב את הידית כמה פעמים. כלום לא קרה. אלכס סובב את הידית שוב פעם, מהר יותר. הגרמופון לא הגיב. אלכס התחיל לסובב את הידית כמו מטורף ופתאום, כשכבר התייאש ורצה לעזוב, צליל של קפיץ משוחרר עלה מבטנו של הגרמופון והתקליט החל להסתובב. אלכס נעצר לרגע. פתאום הרגיש התרגשות מוזרה  בפנים, מין תחושת ניצחון, תחושה של שקט ורוגע. הוא סובב את המחט, קירב אותה אל התקליט המסתובב, לחץ קלות ועשה צעד אחורה.

בהתחלה לא קרה כלום. המחט עשתה את דרכה על התקליט ושום צליל לא נשמע משפופרת הגרמופון. ואז עלה רחש מתגבר, דומה לשיעול של איש זקן, כאילו ניקה המכשיר את קולו לאחר שינה ממושכת. אחרי זה נשמעו גניחות אחדות ואחר כך – צליל נקי, קל ועדין זרם החוצה בגלים מתגברים ומילא את כל החדר. אלכס קפא על מקומו והאזין לדואט מופלא של פסנתר וצ'מבלו המלווים בשירת כנורות. יחד הם יצרו מנגינה נעימה ונפלאה. אלכס לא הכיר את המנגינה, רוב הסיכויים שנכתבה מזמן, הרבה לפני שנולד, ובחיים שלו לא שמה אלכס דבר יפה יותר. המנגינה עטפה אותו ברוך והרוגע, הרימה אותו לאוויר, מילאה אותו בחום ובאור. הוא עמד שם בחדר החשוך והמאובק של אולם הנטוש ותחושת אושר מוזרה מילאה אותו. הוא רצה לבכות ולצחוק בו זמנית. הוא הרגיש כמו לד קטן שרץ בשדה פרחים ביום קיצי בהיר. הוא חש קלילות, חש שקט, חש שמחה. הצלילים הנשפכים מן השפופרת הגיעו מעולם אחר, עולם של אור ושמחה, עולם של שמש זוהרת, שמיים בהירים, עולם של תקוות והצלחות, עולם של חלומות שהתגשמו, עולם של שלווה ואושר. אלכס סגר את עיניו. רגליו החלו לנוע מעצמן לקצב המוזיקה הקסומה. הוא עשה צעד, ועוד צעד, עשה סיבוב במקום ופתאום החל לרקוד. המנגינה העירה את העולם הרדום, כל החלל התמלא אור נוצץ, הצלילים המופלאים הניעו את אלכס בריקוד נועז ומשחרר לתוך האולם המתאוורר לחיים אחרי תרדמה של שנים רבות. אלכס ראה את עצמו בנשף גדול, ראה את עצמו מסתחרר בריקוד עם נשים מהממות, ראה פנים מחייכות, ראה ניצוצות של נרות בפמוטים מוזהבים, ש בניחוחות של בשמים עדנים, בריחות של פרחי אביב, חש ברוח קלה על פניו, הוא עלה למעלה ושקע בתוך הצלילים השמימיים של המנגינה. והמנגינה מלאה את כולו, הרימה אותה לאוויר, הוא המריא מעלה, אל השמיים, אל השמש, אל האור, אל ה...

אלכס התעורר בענן אבק באמצע אולם חשוך. חזהו התרומם וירד במהירות. הוא התנשם והתנשף, מנסה להרגיע את נשימתו. בפעם ראשונה בחצי שנה אחרונה הוא הרגיש טוב. פשוט טוב. תחושת שקט נפשי מלאה אותו ועיניו נצצו בחושך. הוא הסתובב אל הגרמופון. התקליט עדיין הסתובב, אך המחט התרוממה. חריקות קלות נשמעו מתוך השפופרת. הוא הביט מסביב. חשב על כמות העבודה המחכה לו, על הזבל שעליו לזרוק, על הכיסאות השבורים, שולחנות רקובים, בדים, נרות, זכוכיות. חשב על שמעון המפקח. הסתובב אל הגרמופון והורד את המחט בחזרה על התקליט.

בשש בבוקר שמעון מהמפקח הגיע לאסוף את אלכס. כשלא ראה אותו במקום המפגש, הופתע קלות. חשב לעצמו שזה לא מתאים לאלכס לא להופיע בזמן, צפר כמה פעמים ויצא מן הרכב. הוא התקרב אל המבנה ושמע מוזיקה בוקעת מבפנים. "מוזר," – חשב לעצמו, - "הרי לאלכס אין טייפ." וכשפתח את הדלת מראה שנגלה לעיניו הימם אותו.

במרכז האולם המטונף, בתוך ענן של אבק אפור, ה"עובד הכי טוב" שלו, אלכס, רקד עם עיניים עצומות לצלילי מוזיקה אלוהית וחיוך רחב מלא את פניו הזוהרות.

צפיות: 309

© כל הזכויות על היצירה בעמוד זה שייכות לariesh

יצירה אקראית

פרידה \ maya

כשישבתי וחשבתי על כל הדברים שאומר לך,

מצאתי מילים רבות לבטא את ההרגשה

מילים שבטח לקחתי ממך, כי אתה תמיד שותק.

וכאשר ראיתי את פנייך כל מילותיי נעלמו.


המשך
יצירה אחרת