כתיבה- סיפור קצר- מי יודע?

חושבים שהים מרגיע. חושבים שהים מפחיד. חושבים שהשמש מזיקה. חושבים שהשמש טובה. מי יודע? אולי זה תלוי במי שחושב. מי יודע...

מאז שהילדה זכרה את עצמה, היא נרדמה כשהיא מביטה על נר דולק. לפני השינה אימא הדליקה נר על השידה ואמרה לילדה להסתכל על הנר ולדמיין. היא לא אמרה לה מה לדמיין כי אז זה לא היה דמיון אלא חיפוש אחר הצורה שהיא דיברה עליה. הילדה אהבה מאוד את המשחק הזה. הנר נתן לה חמימות, הרגשה של ביטחון והנר הרדים אותה. היא ישנה שלווה וקמה בבוקר עם חיוך ועיניים בורקות ואהבה גדולה בלב .

כשהילדה גדלה והפכה לעלמה צעירה היא המשיכה במסורת הזו של הנר לפני השינה. היא למדה איך להדליק את הנר ולמקם אותו כך שלא תהיה שריפה והנר הדולק ליווה אותה והשרה את השלווה שאליה התרגלה. לא משנה מה קרה באותו יום, הנר הרגיע והשרה ביטחון. היא גם דיברה עם הנר הדולק והייתה בטוחה שהנר מקשיב לה והלהבה עשתה תנועות כמו שהייתה חיית מחמד, אוהבת, מקבלת, מרגיעה.

ככל שהתבגרה, כך השתמשה יותר בנר דולק.  לפעמים היא הדליקה נר גם ביום וגם בלילה. היה לה בבית אוסף של נרות שונים בריחותיהם, בצורותיהם. היא תמיד הדליקה נר אחד בלבד. היא לא אהבה את השימוש שעושים בנרות בסרטים ואנשים שמעתיקים מהסרטים מנהגים.

לנר דולק עבורה הייתה משמעות של חברה שאיתה הייתה מסוגלת לחלוק כל דבר עמוק ומסובך ככל שהיה. הנר לא היה קישוט עבורה. הנר הדולק היה שומר הסוד האמין, הנאמן כפי שאף חברה או חבר לא יכלו להיות. כשהנר כבה, הוא לקח איתו את הסיפורים, משאלות והתלבטויות שלה. לאן הוא לקח אותם היא לא ידעה.

מי יודע?

יום שני 30 אוגוסט 2010
MARITA כתיבה סיפור קצר
http://proza.co.il/marita/
mr4296@gmail.com