והיא שוב ממלאת בדידותה בענבי סרק.
בוסריים ומרירים, כמו יין שרף בהתוודעות למכביר.
דורשת לגנאי לעומת שבח.
גדוש בגינוני שווא, כושלת בטשטוש בבואה.
בָּקליפה נוקשה. בועטת הוויה החוצה.
וּבָּלִיבַּה כמוסה. חצויה, חצוצה.
רוכנת לעבר איש פרוש כפיים.
שועטת לעבר אש מנה אחת אפיים.
בקרביים, בחלציים. בשיכול רגליים.
בלב אחד. שלא בשתיי ידיים.
והיא שוב נמלאת בבטנה חימה וצער.
בוסרי וזעיר, כרחם המסרבת לשרש גרעין.
דורשת חמלה לעומת כף הקלע.
תשעת ירחי שווא, כושלת להכיל פריה.
בבטן נוקשה. בעיטות מדומות היכו בה.
בקיבה רגישה. פליטות ריקות אכלו בה.
קולפת שכבות מגופה העירום.
מלבושים שקופים לעיניי ההמון.
כמו גרד, כמו אילוח בגרון.
געגוע לא שקול, לגדם שלא נקטע.
כמיהה לחיקו, לחכותו, ללכתו