אולי זו האצבע המאשימה

שמתמתחת בין שתי עיניך

הזזות ללא הפסק

ואם היה מפסק

במסעותיי גיליתי את עצמי יושבת בתוך

כסא קטן בחלל אינסופי

בוהה בדפים ריקים של לבן, קצת

מאיימים על קיומו של אדם זה

סיפור קצר שכתבתי פרי עטי ,

(המידע בו לא מדויק וקצת ממוצא בקשר לשמות הרחובות)

מקווה שתהנו !!!

השיר המתנגן בראשי נגלה ממקור לא ידוע

אשיר אותו בליבי מבלי לדעת למה ומדוע

אני אוהב את המילים, בי מצליחות לגעת

מגלגל את המילים על לשוני מבלי לדעת

נתתי לה את הפרוסה הכי גדולה, ולי השארתי פרורים..

"זה שלך. הפיסה הקטנה הזו היא פיסת חיים. חלקה קטנה של שלווה. היא פיסה קטנה אבל היא פיסה חזקה,יציבה. את יודעת כמה תלאים היא יכולה לסגור לך אם תתפרי אותה בכל פעם במקום אחר בבגד הגדול שלובשת כל החיים שלך?

לחישות של מילים,מרחפות בין צללים

דמויות מטושטשות באפלה מתגשמות

חומקות מכתמי האור.המתעתע בחושים

נחבאות בין הצלילים,ממתינות,לוחשות

מנסה לצייר, ציור מדהים במילים

פאר היצירה, מעשה יד אלוהים

מדוע המילים מטרידות את מנוחתי

היכן אמצא מרגוע לנשמתי