סיפור על חורף קר וקשה במיוחד ועל שלדון האיכר שמתמודד עמו ללא הצלחה. 

אין תועלת בסבון אם ידיך נקיות

הגשם נופל על הגג

המגבת יבשה על זיפי הזקן

הוא נרדם בשקט וגם מתעורר

קפה טחון ועיניים שלא רוצות להביט במראה

דוהר לעבר הרוח,מבקע את הגשם

המגבים כורעים,תחת עומס הטיפות

כביש האפלט,טובע בגשם זלעפות

מנסה לברוח,ממועקת השמים השחורים

החורף סוגר עלי,חונק אותי בקירות

העננים מכסים אותי,בשמיכות אפורות

רוצה לטייל בשדות,לדרוך על מרבדים ירוקים

לחוש את חום השמש על פניי,להשיל בגדים כבדים

הגשם יורד, טיפות המים מתופפות על גגות אדומים

אנשים מתכנסים בבתיהם, המזגנים בעוז מזמזמים

הרחובות רחוצים ושוממים, חתולים נטושים מכורבלים

רוח נושבת,השמים מתקדרים,טיפות המים נוקשות על חלוני

קר בחוץ,שוכב מכורבל בשמיכות עבות,לא רוצה לקום ממיטתי

תמיד זה קורה כשהחורף בא
אני נהייה רומנטי וחושב על אהבה
אבל כשאין לך אחת כזאת אז זה סתם כואב
וזה רק מעיק עליי כי אני רוצה שוב להתאהב