הדם החם זלג על שפתי יורד במעמקי גרוני, משתיק את הרעב הכבד שנוצר, בזמן שטיפות הגשם שוטפות אותי מטיפות הדם שעל פני, ומרטיבות את האישה שנאנקת, וגוססת בזמן שאני מרוקנת את נוזל החיים,-הדם, מגופה הצנום, טמפרטורת גופה צונחת והופכת לקפואה, ממש כמו שלי, מזכירה לי את התקופה שהייתי אנושית, כאשר השמש לא גרמה לי לפריחות ולכוויות קלות, כאשר אבי עדין היה בחיים, אבל הוא הסתיר אותנו,- אותי, את איימי ואת אחותי הקטנה, אני גם לא זוכרת תקופה שהיו לי בה חברים עברנו דירה הרבה פעמים, אפילו יותר מידי פעמים.נעמדתי בזריזות וניערתי את ידי מריח הדם, בתקווה שאמי הישישה, שנראית בת 25 לכול היותר, לא תשים לב לריח הדם, כאשר רק לפני שבוע רוקנתי את הקורבן האחרון שלי, למרות שהיא אסרה עלי לרוקן את הקורבן מדם, זה היה קשה לי, הכביד, טעם הדם הממכר, כמו התמכרות לשתיית אלכוהול, התמכרות לעישון ולסמים, אני מכורה לטעם הדם.

סיפור קצר שכתבתי פרי עטי ,

(המידע בו לא מדויק וקצת ממוצא בקשר לשמות הרחובות)

מקווה שתהנו !!!

כֹּל שְבִּקַשְתִּי מְגוֹרַלִי
שֶיִהְיה מְסָפֵּק הָפָּעַם
שֶיְצַקְצֶק בְּלְשוֹנִי
יָשִיב בָּה טָעַם

 

בנעורי נקלעתי למחיצתה של מכשפה

מכשפה מכוערת סתומת עין

אמר הגורל, אני כה מותש
מלכתוב כל הזמן קורות חיים לכולם
לאדם ולחי, לצומח, לדומם,
ידיי כואבות ומוחי כה כבד.

אתה מטיל הקוביות
בורא העולמות
עתיד עבר הווה
בידך הגורלות

ועכשיו שוב תורך

במשחק הקיום

אשר רק מתארך