אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...


כתיבה » סיפורים קצרים » מונולוג של יום שישי

 (קולות: 1)
מאת: יובל בארי | 19 ביולי | 1:29

למה לעזאזל הסכמתי? שעתיים של מקלחת, איפור, ולבחור את השמלה. עם גרביוני התחרה. הגרביונים היו טעות, אבל רציתי; חשבתי שאיתו יהיה שונה. אין שונה, הכל אותו הדבר. בשביל מה? כדי שאשב עכשיו כמו מפגרת, לחכות שיתקשר? אין לי יותר כח. שרית לפחות לא מצפה לכלום




כתיבה » שירה » גן הניצן

 (קולות: 2)
מאת: Michela29 | 29 ביוני | 2:38

    קר שם, לבד




כתיבה » שירה » תחשוב על האושר שלך

 (קולות: 0)
מאת: omer4d | 8 באוקטובר | 16:52

"תעצור לרגע

תחשוב מעט על עצמך

תחשוב על חייך

תחשוב על האושר שלך".

 

שיר שבא להזכיר מדוע אנו חיים, את מי אכן אנו צריכים לרצות ואת מי לא !

 

שיר שכדאי שכל אחד ואחד יקח לתשומת ליבו.

 

תהנו :)




כתיבה » שירה » לכוד

 (קולות: 0)
מאת: Nitzan Havoc | 12 בינואר | 20:00

עכבישי הכעס שלי

טווים כורי ניכור

בהם נתפסים,

כשריריםקונספטים

או חדרי שירותים,




כתיבה » שירה » מלך

 (קולות: 0)
מאת: Nitzan Havoc | 12 בינואר | 19:52

לבינתיים, אהיה מלך

מונארך אבסולוטי של כוונות

תקוות למעשים

וחלומות על תוצאות.




כתיבה » שירה » רוקמת התחרה/ארמה אלון

 (קולות: 1)
מאת: ארמה אלון | 17 במאי | 20:09

יושבת בבדידותה רוקמת תחרה לבנה

קושרת פורמת את הימים הנמוגים

עד מתי אלוהים, הבדידות מעיבה על נפשי

שוקעת עמוק, עמוק, טובעת ברגעי בדידותי

כלואה אני במגדל ייסוריי, אין אהוב לצידי

תגיות: בדידות




כתיבה » שירה » סגורה/ארמה אלון

 (קולות: 0)
מאת: ארמה אלון | 4 במאי | 11:01

סגורה בתוך קירות שבנתה בעצמה

בודדה לא מעיזה לחרוג מקיבעונה

הבדידות מאכלת את נפשה בהתמדה

יראה לפקוח את עיניה חוששת מנפילה

תגיות: בדידות




כתיבה » שירה » אחרי החגים

 (קולות: 0)
מאת: judi | 13 באפריל | 19:35

שיר המדבר על ההרגל שלנו לדחיית עשייה.
תגיות: עצב, בדידות




כתיבה » שירה » ילדות אחרת

 (קולות: 0)
מאת: ... | 16 במרץ | 18:49

 

 

סתם כשהלכתי ברחוב,

ראיתי ילדים,

הם שיחקו ודיברו,

נהנו מהחיים.

וקינאתי בהם,

 




כתיבה » שירה » נשמות בודדות

 (קולות: 1)
מאת: ארמה אלון | 1 במרץ | 21:32

חריקות דלתות,כנשמות מעונות

קולות משוטטים בחדרים אפלים

דממת מים ניגרים,בניקוזים חלודים

חיים בקליפה נבובה,כרוחות רפאים

תגיות: בדידות




כתיבה » האדם המודרני?

 (קולות: 2)
מאת: Temperantia | 24 בפברואר | 23:02

מופרע.
מפחד מזיהומים,
לא ישן, מכור לאלכוהול ושכחן,
רוחץ ידיים
ומטאטא את הבעיות מתחת לשטיח.




כתיבה » שירה » לעולם לא אוותר

 (קולות: 2)
מאת: ארמה אלון | 18 בפברואר | 19:35

זה לא משנה מה אומר,דברי לעולם לא יגיעו אליך

רחוקה את ממני,מעבר ליכולתי לגשר על פערים

אפילו אם אעמוד בשיא העולם,אלחש שמך לכוכבים

המילים לא יגעו בנפשך,ליבך אטום לדברים אחרים




כתיבה » שירה » שלוות הבדידות

 (קולות: 3)
מאת: EM | 7 בפברואר | 2:34

שלוות הבדידות שעוטפת
עוטפת אותי בחום,
לא עוזבת אותי
גם לא ברגעי התום.
תגיות: בדידות




כתיבה » שירה » אור לבודדים/ארמה אלון

 (קולות: 1)
מאת: ארמה אלון | 27 בינואר | 3:48

פנס בודד באפלה,מאיר באור נגוהות

מושך אליו את יצורי הלילה המהופנטים




כתיבה » שירה » לבד

 (קולות: 2)
מאת: אריאל.צ | 12 ביולי | 7:39

שנה שעברה היתה ארוכה
ולמרות הבריחה נשארתי חנוקה
הוא כבר את לבי עזב
ואז בה מישהו אחר שאותי אהב


יצירה אקראית

חמש אמהות - רחל (רוחי) מאיר \ yosiek

רוחי ואליהו מאיר היו זוג אוהבים. הוא אהב את משחק הקלפים והיא את מלאכת הצחצוח. מדי ערב כשהיו חוזרים מעמל יומם, היו סועדים יחדיו את ארוחת הערב ולאחריה היו מתמסרים, איש ואישה, לאהבתם. לאחר שהיה יוצא את הבית, הייתה אוספת אליה את כלי הניקוי מתחת לארון הכיור שבמטבח, מעטרת את כתפה במגבת בד קטנה ומקרצפת ומבריקה בחדווה רבה כל מה שרק היה בר מירוק וקרצוף. את הרצפות ואת החלונות, את המראות ואת המנורות, בין חריצים נעלמים ומעל ארונות עץ כבדים, אחורי דלתות ותחת תמונות, גבוה כנמוך, נסתר כנגלה. כל שטח ושטח היה מקבל את הטיפול הראוי. אפילו את עלי גינת הירק שטיפחה על אדן החלון, הייתה מבריקה בעדינות ובסבלנות אין קץ בפיסת צמר גפן לח. אך ללא ספק, אהבתה הגדולה הייתה מסורה לאוסף חפצי הנוי היקרים אשר קישטו בגאווה את סלון הבית. מזנון רחב וגבוה חיבק את החדר מכל צדדיו ונמתח מן המסד ועד הטפחות, עטור מדפי עץ ארוכים חומים וכבדים ועליהם, מתוחים כחיילים, אוצרותיה הנוצצים. אגרטלי קריסטל זקופים, מעוטרים וחרוטים בצורות מרהיבות, צלחות חרס מצוירות אשר עברו בין הדורות מאם לבת, תמונות אהובים בשחור לבן במסגרות זהב כבדות, פסלוני בדולח ושנהב שנאספו בקפידה, קערות בוהקות בצורות שונות ובגדלים רבים שקרני הצהריים היו משתברות בהן ומפזרות סביב אורות קשת יקרות, תיבות זהובות וריקות מרופדות בבדי לבד אדומים, משפחת ליצני זכוכית צבעוניים ואוסף תשמישי קדושה עתיקים ומרהיבים. כה יקרים לליבה היו חפצים אלו והיא הייתה עוברת אותם אט אט, מלטפת בעדינות במטפחת בד לבנה ונקייה, מברשת ומקדשת במסירות אינספור כל אחד ואחד מיקיריה. לאחר שסיימה הייתה מוזגת כוס תה רחבה, מתיישבת על כורסת הסלון ומתמוגגת מאור היקרות שהושב לה באהבה רבה.

 

את דומיית הקודש של צהרי שישי אחד, הרעידה פתע זעקת שבר בודדת ושכנים נסערים נמהרו אל קומתה. רוחי הייתה ישובה מחוץ לביתה על גרם המדרגות, מתנדנדת אחורה וקדימה וטופחת על פניה בחוזקה, ממלמלת מלמולי ציוץ צורמים ומתחננים שנעקרו מגרונה ונשרקו מבין שיניה. שלושה נושים גבוהים ורחבים טיפסו וירדו במעלה ובמורד המדרגות. היו הולכים עמוסי שלל ושבים בין הרף בידיים צמאות. פוסחים, עיקשים וחירשים, על המכשול המייבב. שעה שנסתלקו, היה הבית עירום ומושפל. קירותיו נותרו פצועים וחלליו מהדהדים את עלבונם ורק שברי ליצן זכוכית צבעוניים נותרו פזורים ומדממים על רצפת החדר. 


המשך
יצירה אחרת

פרסומות