בקרוב אצלך.

הרגשתי פתאום איך האולם המואר והחגיגי סוגר עליי, נגמר לי האויר.

כל ברכה, כל חיבוק, כל מבט, כל דמעה שבעיני אימי היו כמו אגרוף לבטני הריקה.

סיפור  על מקוריות, על חיפוש, על כורסא כתומה בדירה קטנה בתל-אביב, על תנוע וריחות.

נתזי הגלים המלוחים כדמעותיך צורבים

גופך נמל מבטחים, מנוח למים סוערים

"טוב אמר בחוסר חשק, בואי נשב בצל."

התיישבו בצל עציי האיקליפטוס הגדולים, "תזכירי לי היכן נעצרנו."

"אביך רצה לעלות לישראל."

אנו עוסקים רבות בסוגיה כיצד ישפיע עלינו מפגש עם תרבות חוצנית. מפתיע שאיננו שואלים כלל את השאלה ההפוכה.

זהו סיפור אנושי על בני אנוש באשר הם.

כדי לחיות כמו שצריך, חשוב לחיות את הרגע לפעמים. לא לחשוב מה אתה אמור לעשות עכשיו אלא מה אתה רוצה לעשות עכשיו. את זה גיבור היצירה, טיאגו יבין.