אומנים? כותבים יצירות? מעוניינים לפרסם אותן?

ברוכים הבאים לאתר proza.co.il - האתר בו כל גולש יכול לפרסם את היצירות שלו!
כאן, באתר proza.co.il, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם לגמרי בחינם! באתרנו תוכלו למצוא שירה, מאמרים, סיפרים קצרים, ציורים ועוד.

צוות האתר מאחל לכם שימוש מועיל ומהנה באתר :)


קרא עוד>

קטגוריות

 

החשבון שלך

שם משתמש
סיסמא
זכור אותי
 

סקרים

איך האתר שלנו לדעתכם?
מצויין!
בסדר
ככה-ככה
רואים שהשקעתם...


כתיבה » סערת נפש , חלק 3

 (קולות: 1)
מאת: עדו | 7 בינואר | 5:55

הן הגיעו למרגלות הר החושך אחרי יומיים, בשלב הזה כבר הספיקה סערה לעבור על התוכנית שוב ושוב עם הלוחמות. הצעות הועלו, הסתייגויות נשמעו ורעיונות שונים נשקלו אבל בסוף התוכנית הייתה מוסכמת על כולן: אין מנוס מלקחת את נחשול אל ההר, רק באמצעות התנועות והקולות שלו הן יוכלו לדעת איזה עקרביש לתפוס.




כתיבה » סיפורים קצרים » סערת נפש , חלק 2

 (קולות: 1)
מאת: עדו | 7 בינואר | 5:53

בשבועות הבאים הגשמים המשיכו לרדת בכבדות, מקשים על ההתקדמות. כמה פעמים הם עצרו לימים שלמים במקומם מחכים לסופה שתחלוף.

סערה שידעה שהבטלה היא מסוכנת הכריחה אותן לעשות אימונים בחוץ בכל פעם שהיו הפוגות בגשם, לעיתים מבלי לרדת מהסוסים. אבל כשהמטר חזר לרדת היא הורתה להם לחכות במחסה העצים. אם השריונות נספגים במים, חלקי העור הופכים קשים ומגרדים וגם ככה הרכיבה במזג אוויר כזה גורמת לשפשופים מציקים מתחת לקו החגורה.




כתיבה » סערת נפש , חלק 1

 (קולות: 1)
מאת: עדו | 7 בינואר | 5:50

היא נכנסת בצעד בוטח למעגל האור שמפיצה המדורה. עשרים זוגות עיניים מביטות בה והיא מרגישה היטב את הספקנות והדאגה שהופעתה מעוררת. היא קטנה מדי והשריון נראה כבד ומגושם על הגוף הצנום שלה. אחת האימהות נאנחת בקול ובן זוגה מביט בה בלגלוג לא לגמרי מוסווה. אי אפשר להאשים אותם, גורל הילדים שלהם תלוי במשלחת והם בוודאי ציפו למנהיגה עם הופעה מרשימה יותר, בכל אופן אסור להפוך את הפקפוק הראשוני לזלזול גלוי, אם הסמכות שלה תאבד המשלחת כולה אבודה.




כתיבה » שירה » פרש הדרכים/ארמה אלון

 (קולות: 1)
מאת: ארמה אלון | 7 בינואר | 4:01

נוסע בדממה בכבישים ללא תכלית ברורה

לפעמים שוכח מאיפה באתי ולאין אלך

מכיר כול מהמורה,אנשים עושים שלום

חולף על פני אנשים מוכרים,כמו חלום

תגיות: חויות




כתיבה » שירה » מבטם של אחרים/ארמה אלון

 (קולות: 1)
מאת: ארמה אלון | 7 בינואר | 1:11

היכולת לקבל רגשות של אחרים

לראות את העולם דרך עיניי זרים

להתנתק מהאני האנוכי,רגש בלבבי




כתיבה » שירה » חיים/ארמה אלון

 (קולות: 1)
מאת: ארמה אלון | 6 בינואר | 15:42

סמן מהבהב מחכה בשלווה למילה הבאה

אולי יבואו מילים מתוקות של אהבה

תגיות: חיים




כתיבה » שירה » עולם נפלא/ארמה אלון

 (קולות: 1)
מאת: ארמה אלון | 6 בינואר | 15:09

כמה טוב יש בעולם,נחלוק אותו עם כולם

נתענג על זריחת השמש,לידה של יום חדש

תגיות: תמימות




כתיבה » שירה » מחברות נייר/ארמה אלון

 (קולות: 1)
מאת: ארמה אלון | 6 בינואר | 7:58

השלכתי את מחברות הנייר,עברתי להקליד ביד קלילה וחופשית

אצבעות מרחפות,לוכדות מילים משוטטות במוחי הגדוש למכביר

אין צורך יותר לכרות עצים,להרוס, כדי לממש מחשבות ולהעביר
תגיות: ירוק




כתיבה » שירה » רק אם היית יודעת/ארמה אלון

 (קולות: 1)
מאת: ארמה אלון | 6 בינואר | 5:16

אם רק היית יודעת,על מה אני חושב

כמה הפער גדול ,בין הנראה למציאות

היית נסה על נפשך, מותירה אותי לבד

מזל שאני לא שקוף.עוטה פרצוף מכובד

תגיות: פנימיות




כתיבה » סיפורים קצרים » אמאזונה

 (קולות: 2)
מאת: עדו | 4 בינואר | 6:50

עץ חום, סדוק בכמה מקומות, מנוקד פה ושם בכתמים כהים. היא מהרהרת לעצמה שמישהו צריך לקחת מטלית ולנקות, להסיר את הכתמים האלו. באיחור מה היא מתעשתת, הרי אסור לה לחשוב ככה, כמו משרתת. כמה זמן היא כבר בוהה בשולחן האוכל הארוך? כנראה שלא מעט, כי עכשיו היא סופגת מרפק בצידה, "היי, אם את לא רוצה את המרק הזה תעבירי הנה", דוקר קולה המלגלג של יסמין את אוזניה.




כתיבה » שירה » הלבנה/ארמה אלון

 (קולות: 2)
מאת: ארמה אלון | 4 בינואר | 3:23

מדוע הלבנה עומדת בודדה, בשמים אפלים וקודרים

זכה וטהורה ,צופה על עולם כחול מכוסה בעננים

אילו רק ידעה,מה מעוללים בני אנוש למים הכחולים

פניה היו מאדימים כדם,ליקוייה היו נצחיים,נחבאת בין הצללים

תגיות: מחאה




כתיבה » סיפורים קצרים » השתקפות

 (קולות: 5)
מאת: עדו | 3 בינואר | 21:16

"אתה צריך להבין דוקטור, אני בעקרון לא מאמין בפסיכולוגיה, לא הייתי בא אליך ככה סתם, אבל אני רוצה לוודא שאני לא מאבד את השפיות שלי או משהו. "

"אתה 'לא מאמין' בפסיכולוגיה", פניו הצרים של דוקטור נווה לובשים הבעה משועשעת, "ובכל זאת אתה פה." הוא מתרווח לאחור בכורסה שלו ומפגיש את אצבעות שתי ידיו, אני מחניק את הדחף לעשות כמוהו, אם אחקה אותו זה רק יחזק את העליונות הזאת שלו.




כתיבה » סיפורים קצרים » האיש והאבן

 (קולות: 0)
מאת: ds9922182 | 3 בינואר | 18:25

היה פעם איש מאושר כל אושרו היה תלוי באבן , יום אחד יצא האיש לטייל לו עם האבן שלו לפתע מזג האוויר שינה את מצה רוחו והחלה סערה רץ לו האיש להסתתר מפני הסערה ובחיפוש אחר מקלט לא שם לב שאת האבן השאיר מאחור, לאחר זמן מה חזר האיש לאותו מקום ממנו ברח בגלל הסערה והרים את האבן, ואמר אבן יקרה שלי בחיים אני לא יעזוב אותך יותר, אך כהרגל האבן היא לא ענתה כשם שאבנים לא נוהגים לענות אך ניתן היה להבחין שעוד סדק נפער בה, לאחר כמה שבועות שוב יצא האיש לטייל ושוב לקח עימו האבן ושוב הייתה סערה וגם הפעם למרות ההבטחה הקודמת עדיין שכח אותה ,
ואכן לאחר זמן מה שם לב האיש שאת כל אושרו שכח, רץ מייד האיש אל המקום שממנו ברח מהסערה 
אך להפתעתו האבן הייתה חצויה לשתיים, הרים את שתי החצאים מהרצפה ואמר אבן יקרה שלי אני מצטער לא אעזוב אותך שוב לעולם , וכאמור לנו שאבנים לא עונות וכך חזר המקרה פעם אחר פעם אחר פעם חשוב לציין שרק בעתות סערה , אך האבן נשברה לה שוב ושוב ושוב ולא משנה כמה דבק נסה האיש לשים עדיין נשארו מלא סדקים , וכמה פעמים הוא התנצל גם ככה האבן לא עונה לו . 
מוסר השכל :
1. כנראה שאדם ששבר הבטחתו יותר מפעם (גם אם הייתה סערה) יעשה זאת שוב ושוב 
וזאת אומר מנסיון, אין מה לעשות ההיסטוריה חוזרת על עצמה.
2.גם אבן חזקה יכולה להשבר- גם אם אתם חושבים שאתם חזקים ויכול להיות שאתם באמת כאלה 
אז כנראה שאם יזרקו אתכם כמה וכמה פעמים כנראה שגם אתם תשברו וגם אם בסופו נצליח לאסוף את הרסיסים 
תמיד ישאר בנו סימן.

סיפור על איש והאבן האושר שלו.




כתיבה » שירה » נפל

 (קולות: 0)
מאת: שליו | 3 בינואר | 17:47

 

בהשראת אובדן...

נפל   1/12

נפילת הנפל רכה

הכאב הינו עז

ללא שורשים ללא מעצורים

 כך פלום והס

לא כמו נשירה ,שניתקת משורש

או עקירה מבית או מעיר,

לנפל אין מולדת לא לפני ולא אחרי

מריק אל ריק עמוק אינסופי

נשמע הדהוד עצמו חותר במשוטים סמויים באין.




כתיבה » שירה » סייר הכבישים/ארמה אלון

 (קולות: 1)
מאת: ארמה אלון | 3 בינואר | 11:34

תועה בשבילים לא ידועים,משוטט בפסגות ההרים

מנסה לשאול את הרוח,לאן הולכים הדברים

תגיות: חיפוש


יצירה אקראית

על מטה ורודה \ Novartza
אֲנִי סוֹבֶלֶת מִמַּחֲלָה קָשָׁה וּנְדִירָה
מַחֲלַת הָ־אוֹ. אִי. סִי. דִּי.
מִי שֶׁחוֹלֶה בָּהּ לֹא מַבְרִיא וְרַק רָצִים לוֹ מִסְפָּרִים בָּרֹאשׁ
הוּא מְחַשֵּׁב כָּל הַזְּמַן בָּרֹאשׁ תֵּשַׁע כָּפוּל תֵּשַׁע כָּפוּל שָׁלוֹשׁ

המשך
יצירה אחרת